באר מים חיים
גם יאמר הכתוב וילך איש מבית לוי וגו'. להבין הצגת לשון זה איש מבית לוי ולמה לא נכתב שמו כבשארי מקומות, והנה חז"ל אמרו (סוטה י"ב.) וילך איש וגו' להיכן הלך שהלך בעצת בתו שאמרה לו אבא גזירתך קשה משל פרעה וכו' עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו נשותיהן וכו' עד כאן. והנה רבותינו ז"ל כיוונו בזה לתרץ אומרו וילך להיכן הלך וכו' ונראה אשר בזה מתורץ גם אשר דקדקנו בזה למה לא נכתב כבכל מקום בהזכרת שמו, כי הנה באמת יוכבד היתה דודתו של עמרם וכמאמר הכתוב (שמות ו', כ') ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה, וכבר נודע אשר בית לוי היו מקיימין תמיד את התורה עד שלא ניתנה ובפרט עמרם שגדול הדור היה וצדיק גמור כמפורסם במאמרי חז"ל שם ואם כן היאך נשא דודתו, ובאמת חז"ל (בסנהדרין נ"ח:) פלפלו בזה כי יש שסוברים שדודתו אסורה גם לבני נח ואך זו היתה מותרת לו שלא היתה אחות קהת כי אם מן האב ולא מן האם ועיין שם. ואך גם בלא זה היאך עבר על התורה אף שלא ניתנה שהרי לישראל ודאי אסורה מכל וכל, ואמנם לצד כי היה צריך לקיים מצות פריה ורביה שמוטלת אף על בני נח שהרי אדם ונח נצטוו מפורש שניהם על פריה ורביה, ולשבת יצרה. ולא תקשי מהא דלא חשבוהו בשבעה מצוות שנצטוו בני נח (כמו שאיתא בדברי חז"ל בסנהדרין נ"ו. וברמב"ם פרק ט' מהלכות מלכים הלכה א') משום דלא חשבו אלא שב ואל תעשה אבל קום ועשה לא חשבו ודינין קום ועשה ושב ואל תעשה נינהו כמו שאמרו חז"ל (שם נ"ח:) עיין שם, וקודם מתן תורה לא רצו לדחות העשה המוטלת עתה עליהם מפני הלא תעשה שיאסר עליהם אחר כך. ועבור זה הטעם גם יעקב נשא שתי אחיות כי במקום מצוה לא חששו על הלא תעשה. וכן יהודה ותמר שאמרו חז"ל (בסוטה י':) שכיון שידעה שוב לא פסק ממנה כי דחה הלא תעשה מפני העשה. ותמר מתחילה כן חשבה כי זה כוונת יהודה שאינו רוצה ליתנה לשלה בנו כי הוא רוצה שישאנה בעצמו ולזה אמר הכתוב (בראשית ל"ח, י"ד) כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה. פירוש שראתה ששלה גדול ואינו נושאה ומן הסתם דעתו שיהודה בעצמו ישאנה והנה עדיין היא לא ניתנה לו לאשה פירוש ליהודה בעצמו ועל כן ותשב בפתח עינים וגו'. והכל כי לא היו מקפידין אז להשמר מדבר שיאסר להם אחר כך ולבטל המצוה בשעתה, ועל כן נשא עמרם את יוכבד דודתו. ואולם כאשר גזר פרעה על הזכרים להשליכן ליאור ונמצא יגיעתו לריק כי לא יוכל לקיים מצות פריה ורביה בשלימות בלתי זכר אף שיהיו לו כמה בנות. אמר, מעתה למה לי להחזיק את דודתי להיות נשואה לי כיון שהיא שלא במקום מצוה ועמד וגירשה ובאה בתו אליו בעצתה ואמרה לו גזירתך קשה משל פרעה וכו' כי אם לא תקיים המצוה בשלימות בבן ובת, לא תקיימנה כלל וכי בבנות לבד לאו מצוה איכא (וראיה מהא דאמרינן (ביבמות ס"ב:) היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו וכו' הרי אף שקיים המצוה אינו רשאי למנוע מלהוליד כי על כל פנים לשבת איכא), ועוד כי על ידי זה כולם יגרשו נשותיהן והם נשואין שלא באשה האסורה ובהם ודאי ביטול פריה ורביה איכא, ושמע לה והחזיר אשתו והחזירו כולם נשותיהן כאמור.
אגרא דכלה
ותתעלף (בראשית לח יד). מתרגם ואיתקני"ת. לא נודע מהיכן שמע זה מהמקרא. ונ"ל דמפרש עילוף לשון חלשות, כמו שאמרו בשוחט פן יתעלף (חולין ג' ע"ב) , והוא לשון חלישות ורכות לבב. והנה הזונה המכנת את עצמה להזנות עם כל עובר, הנה היא מונחת בדרך התעלפות, להראות שלא תתחזק נגד הבא אליה, רק תניח לעשות עמה כרצונה, וזה הוא הכנת ותקנת הזונה שרצונה בכך. וזאת הצדיקת מחמת שרצונה היה שימהר יהודה לבא עליה, עשתה בדרך הזה. ואגב אודיעך בתרגום יונתן פירש ואעטפ"ה, וכן פירש רש"י. על כרחך לומר דהט' נתחלפה באות למ"ד על ידי אותיות דטלנ"ת, וטעמא בעי. ונראה דהנה בלמ"ד ניתוסף מספר א"ך על מספר ט', להורות (דאותיות)[אולי צ"ל להורות דאותו יום כיונה לשם אהיה, שהוא בגמטריא א"ך] כיוונה לשם אהיה זמן אנא לאולדא, וכן ידוע ביסוד דנוק' ג' פעמים אהיה במילואם מספר חות"ם, דעדיין היתה בתולה. וי"ל עוד נתחלפה הט' בלמ"ד, למ"ד מורה על המלכות הניקנית בל' מעלות (אבות פ"ו מ"ו). ונתעלמה הט', כי עד עבור ט' דורות מתולדותיו לא הצליחו עדיין למלוכה, עד בא דוד דור העשירי מפרץ: