Chasidut על בראשית 4:12

כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת, כִּי נִתְעוֹרֵר הַקְּלָלָה שֶׁל קַיִן: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֶף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ (בראשית ד׳:י״ב), עַל־יְדֵי הַשְּׁפִיכוּת־דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. כִּי קְלָלָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל שְׁפִיכוּת־דָּמִים, כִּי הָאֲדָמָה הִיא חַיֶּבֶת בָּזֶה כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁפִיכוּת־דָּמִים. כִּי הַגְּשָׁמִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:ו׳): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי מִן הָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, מִזֶּה נַעֲשִׂים גְּשָׁמִים,

כימי נדת דות"ה (ויקרא יב ב). תרגום אונקלס כיומי ריחו"ק סאובת"ה. הנה סבר ליה תיבת נד"ה, הוא מגזירת נ"ע ונ"ד (בראשית ד יב), היינו שהיא מרוחקת מבעלה ונדה ממנו, אבל תיבת דו"ה מפרש מלשון טומאה, לא ידעתי איך צודק על הלשון. ואפשר מפרש מלשון לבי דו"י (איכה א כב), שפירושו יגון ויללה, שזה בא מצד הקליפה הטמאה הידועה נוק' מסאבא:

והטעם למה צריך ליפול ממדרגתו הוא כך דהנה יש נשמות נפולים יש שנפלו מששת ימי בראשית ויש שנופלים בכל דור ודור ומתגלגלים והם נע ונד ואינם יכולים לבוא אל השם יתברך כי אין להם במה לבוא שבחיים חיותם עסקו בהבלי עולם הזה ולא עשו כלום וכשהצדיק נופל ממדריגתו ואחר כך קם כמאמר (משלי כ״ד, ט״ז) שבע יפול צדיק וקם וכשקם ועולה אל השם יתברך מעלה עמו אותם נשמות הנ״ל והנה אינו יכול להעלות אלא אותן נשמות שהם משרשו ולכן צריך כל אדם ליפול ממדריגתו כדי להעלות נשמות שהם משרשו והבן: