ישמח משה
והנה לפי מ"ש דעת לנבון נקל אם מכר לשנים לזה בית ולזה חצר, תולה למי מכר קודם דמוכר בעין יפה מכר, ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, והבן. והנה לכאורה נתחלק הארץ להעמים קודם שהיו ישראל בעולם, ואם כן אין להם לישראל תו זכות בזה העולם. אך מה בכך שהקליפה קדמה לפרי, מכל מקום מחשבתן של ישראל קדמה לבריאת העולם כאמרם ז"ל (ב"ר א' ד'), וזה היה מחשבתו יתברך שהציב תיכף גבולות עמים למספר בני ישראל, לעשות להם פועל דמיוני שיזכו בשלהם, והבן. וזה מבואר שמשה ע"ה הוכיחן הלא הוא אביך קנך הוא עשך, ואף שבורא הכל, מכל מקום עיקר כונת הבריאה אנחנו היה והם בדרך טפל, ואיך לא נבוש לחטא, ואמר ראיה לזה שאל אביך וגו' בהנחל גוים יצב גבולות עמים וגו', לטעם האמור אף שלא היו בעולם, מכל מקום כי חלק ה' עמו וגו', והם הפרי ועיקר המחשבה וסוף מעשה במחשבה תחלה, והבן. והנה זה היה הריב של יעקב ועשו, כי היו שניהם לוקחים יחד, ואם כן יש פנים לכאן ולכאן בענין הדרך, והבן כי נכון הוא בס"ד. וזה היה כונת יעקב בלקיחת הבכורה, כדי שיתברך קודם בחלקו מפי יצחק כדרך הבכור, ואם כן יהיה בעין יפה, והבן. והנה אופד מאז החלוקה כנ"ל, אך ביד יצחק היה בענין הדרך להרויח או להרחיק זה, והבן. והנה כבר זכה יעקב בברכתו בדרך רחב מאד, אך אמר לעשו שכל זכותו אינו רק משום דרך לטרקלין, ואם כן כאשר תריד, דאז אין תענוג עולם הזה דרך כלל לטרקלין, ממילא ופרק עולו, והבן. והנה מזה יש להבין כל גדולת ישראל שהיה בימי דוד ושלמה וחזקיהו וכדומה ושיהיה במהרה בימינו, היא רק דרך ודריסת הרגל, על אחת כמה וכמה מה הוא במקום החניה בבית האמיתי, והבן. והיינו כאמרם (נדרים נ' ע"ב) אם לעושי רצונו בעולם הזה כך, בעולם הבא על אחת כמה וכמה. ונקדים עוד דמנין אינו נופל רק על מניית סכום חשבון, כמו לך מנה את ישראל (שמואל ב' כד א). אבל מספר נופל על סיפור דברים, כמו (בראשית מ ח-ט) ספרו נא לי, (בראשית מ ט) ויספר שר המשקים את חלומו, וכמוהו הרבה. ונקדים עוד דמגדולת ישראל בעולם הזה, יכול האדם לדבר שהוא דבר המוחש, רק שאין יכול למנות מחמת ריבוי, מה שאין כן מעולם הבא אין הפה יכול לדבר דעין לא ראתה וגו' (ישעיה סד ג', עיין ברכות ל"ד ע"ב). והנה על עפר יעקב, כתב המתרגם דעדקי', ר"ל הפסיעות דהיינו דריסת הרגל. ועל פי זה יובן מה שפירש האלשיך בפסוק (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב, דצדיק אוכל הפירות והרשע הקרן. נ"ל דהוא הטעם דהצדיק הולך בהצלחת עולם הזה לטרקלין, נמצא הוא אצלו רק כדריסת רגל, וזה מגיע לו ואין לנכות, והיינו פירות טפל הנצמח מהעיקר. אבל הרשע שאין הולך בזה לטרקלין, אם כן אין לו זה לדריסת הרגל, ואינו מגיע לו הצלחת עולם הזה, על כן נחשב לו בעד גוף השכר, והבן.
ישמח משה
לכה ואשלחך וגו' (בראשית לז יג). יובן על פי מ"ש האר"י ז"ל בפרשת שמות (ג י) בפסוק לכה ואשלחך אל פרעה, וז"ל: מלת לכה ואשלחך סותרים זה את זה. אך הכונה כי הלא הקב"ה היה משלח את משה בב' שליחות, א' לטובת גאולת ישראל, והב' לרעה שעל ידי השליחות נאמר (שמות ה ט) תכבד העבודה על האנשים. אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה, לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך כאלו איני משלחך, אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל, אמר ואשלחך, כי בכאן כנה הקב"ה את שמו על השליחות לטובה, עכ"ל. והנה הצדיקים למדין מדרכיו של השי"ת ואינם מיחדין שמם על הרעה, וניצוץ רוח הקודש ביעקב על דרך ניבא ואינו יודע מה ניבא, דתחילת הליכה לרעה ולבסוף לטובה, ועל כן אמר לכה אשלחך. והשתא אתי שפיר הקרא דבתריה (בראשית לז יד) ויאמר לו לך נא ראה, דאמירה זו למה, וכי יוסף החכם לא יבין דהליכתו אל האחים לידע את שלומם ואת שלום הרכוש. ועל פי זה יתבאר, בהקדים דהנה הסוף שהיה לטוב אינו מה שנעשה יוסף מלך, כי גם זה אין תכליתו טוב, כי זה היה סיבת הגלות והעינוי, אך הגלות עצמו הוא טוב בתכליתו, כי תכלית הגלות הגאולה כי אז זכו למעלה גדולה, ואלולי הגלות לא היה זוכין לזה, כמו שביאר הנזר הקודש (בסדר זה על המדרש בראשית רבה פרשה פ"ח סימן ד' (ב"ר פ"ח ד')) והנה גפן לפני (בראשית מ ט), אלו ישראל וכו', עיין שם. ועל פי זה יתבאר הפסוק ויאמר לו לך נא היינו של עתה, ראה את שלום וגו' והשיבני דבר, והנה באמת לא היה כן שלא השיבו דבר, אף שראה ונהפך לרעה לעבד נמכר יוסף (תהלים קה יז), ועל זה אמר לך וישלחהו, ר"ל מה שמיחס השליחות לעצמו, היינו מעמק חברון להשלים עצה עמוקה (סוטה י"א ע"א), כי זה תכלית טוב כמ"ש, ועל כן נקרא עצה עמוקה, והבן כי נכון הוא.