Chasidut על בראשית 41:2

ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.

וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שנתים לשון שינה ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם משינת הזמן ולומד במוחו שכל ופרעה הוא התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים, שנתחזק התגלות הנסים והנה עומד על היאור היא התורה. והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות כי אדם ובהמה תושיע ה׳ הם בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה כי האדם מגרמיה לית ליה כלום ומה שיש בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגו׳ והנה שבעה מדות הם אהבה לאהוב את השם ויראה לירא מלפניו ותפארת לפאר את השם נצח לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוד להודות את השם ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות הנ״ל ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם להמליכו על כל העולם לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם להשים עצמו כבהמה ותרעינה באחו ומתרגם באחווא כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא לחבירו אבל אם משים עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו שום שנאה על חבירו:

והנ"ל בהקדים מ"ש (בפרשת נח) בביאור המדרש (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך וכו'. על פי מה דאיתא בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) וישלח את היונה מאתו (בראשית ח ח), וגבי עורב לא כתיב מאתו, מכאן שדירתן של צדיקים אצל טהורים. והטעם שהם מתדמים לבוארם, כי לא יגור במגורו רע מסטרא דטומאה, וכדאיתא הם (סנהדרין ק"ח ע"ב) שאמר לו העורב רבך שנאיני ואת שנאתני, עיין שם. וידיעת הפכים בשוה שרשעים דירתן אצל טמאים מסטרא דטומאה, כי כל אחד מתדבק למינו, ועל דרך לא בחנם הלך זרזיר אצל עורב וכו' (ב"ק צ"ב ע"ב). והנה ידוע כי הטלה הוא היה מקור מצרים, והיא תמיה גדולה הלא הטלה הוא מהטהורים, ואיך דבקו בו עד שבזה היה הטומאה הגדולה שבגדולות. והנ"ל על פי שכתבתי (ריש פרשת מקץ) אהא דמן היאור עולות (בראשית מא ב), על פי מאמר רז"ל (ע"ז ל"ט ע"א) תורא דימא אסור, דטהור ביבשה טמא בים, עיין שם. ולפי זה נ"ל כי שורשם היה טלה שבים והבן, ואם כן לפי זה עיקר כח תוקף שורש השר שלהם בים, ולכך למדו כשפים, דביבשה לא היה להם התחזקות בשורשן, והתחזקו בכשפיהם דמועיל ביבשה, ולכך לא בא השר לעזרתם רק כאן בים סוף. ובזה מיושב הפסוק וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה, על דרך שכתבתי בפסוק (דברים כ א) וראית סוס ורכב, והיינו שהמצרים השיגו ומצאו המרכבה טמאה שלהם חונה על הים, ופרעה הוא שם הידוע לשרשן בשם המלוכה שלהן.