מדרש על בראשית 41:2

‎וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת וְגוֹ'. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ. וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר כְּתִיב: וַתִּתְפָּעֶם (דניאל ב, א). פַּרְעֹה שֶׁיָּדַע הַחֲלוֹם וְלֹא יָדַע פִּתְרוֹנוֹ, נִטְרַף טֵרוּף אֶחָד. נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁשָּׁכַח הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ, נִטְרַף שְׁנֵי טֵרוּפִין. לְכָךְ כְּתִיב בּוֹ וַתִּתְפָּעֶם. חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת (דניאל ב, א). רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, חֲלֹמוֹת שְׁתַּיִם חָלַם, אַחַת שֶׁל צֶלֶם וְאַחַת שֶׁל אִילָן. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחֲרְטֻמִּים, חָסֵר כְּתִיב: אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹאֲלִין בְּטִימֵי מֵתִים. לָאַשָּׁפִים, אֵלּוּ שֶׁדּוֹחֲקִין בַּמַּזָּל, שֶׁכֵּן אַשָּׁפִים לְשׁוֹן דְּחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן (עמוס ח, ד). וְלַמְכַשְּׁפִים, שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה.

עולות שבע פרות. בשעה שהשנים יפות, הבריות נעשות יפות זו לזו:

ותרעינה באחו. בעת שיש שובע, אחוה ושלום בעולם. רעב בעולם, האח מתרחק מן האח: