Chasidut על בראשית 41:27

ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.

ושבע הפרות וכו' שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדופת הקדים יהיו שבע שני רעב (בראשית מא כז), הוא הדבר וכו' את אשר האלקים וכו' (בראשית מא כח). יש להתבונן למה סיים יהיו "שבע "שני "רעב, היה לו לומר גם כן שבע שנים הנה כאשר התחיל, ואחר כך יבאר הדבר הנה שבע שנים באות וכו'. וגם מהו זה שאמר שוב הוא הדבר וכו' אשר האלקים וכו', וכבר אמר זה. והנראה דהנה התחיל במאמרו את אשר האלקים עושה וכו', והנה אחז צדיק דרכו להיות דאין הש"י מייחד שמו על הרעה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ג ו') ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), ולא נאמר ולחשך קרא אלקים לילה, והנה הגם דאלקים הנאמר בראש הפסוק נאמר גם על הסיפא, כי סתם וכתב קר"א לילה. אבל כאשר הזכרת השם הוא גם כן על הטובה, לא נקרא ביחידות על הרעה, וזה שדקדקו באומרם אינו מייחד שמו וכו'. והנה להיות גם בכאן אמר את אשר האלקים וכו', כשהגיע לסיפור שני הרעב אמר יהיו שבע וכו' כאילו מעצמם יהיו, כי אין השי"ת מייחד, ולהיות שלא יחשוב כן פרעה הרשע שיהיו מעצמם, סיים הוא הדבר וכו' אשר האלקים וכו', רק שאמרתי יהיו כי אין השי"ת מייחד וכו'. והנה יש לדקדק עוד למה לא אמר תיכף אצל הפרות הרעות יהיו שבע שני רעב, אך בחלום השבלים מבאר הדבר ביותר, דהנה הז' שבלים הטובות עלו בקנה אחד (בראשית מא ה), מורה כי ז' שני השבע תכופות יהיו, מה שאין כן ז' השבלים הרעות לא עלו בקנה אחד, דהיה גלוי וידוע לפני היוצר כל שיבא יעקב למצרים ויופסק הרעב בזכותו, ושילם להם הקב"ה אחר כך כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ט ט'), על כן אמר יהיו שבע שני רעב באיזה אופן שיהיה, וזה נשמע משינוי השבלים הרעות מהשבלים הטובות, ואפשר אמר יהיו מלשון נהייתי ונחלתי (דניאל ח כז), דהיינו שישתברו שבע שני הרעב ולא יהיו בפעם אחד, ועל כן לא עלו השיבלים הרעות בקנה אחד. והנה יש להתבונן עוד דבראשית מאמרו אמר את אשר האלקים עושה הגי"ד לפרעה (בראשית מא כה), ובסיום מאמרו אמר הרא"ה את פרעה. והנראה על פי מ"ש הקדוש מהר"ם אלשיך בפסוק (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב וכו', דהיינו הדבר הנגזר מהש"י ועדיין כביכול לא יצא מפיו יכול להתבטל, מה שאין כן הדבר אשר יצא מפיו ית'. והנה אחז צדיק דרכו כאשר רצה לדבר בענין שנים הטובות אמר הגי"ד לפרעה, שיהיה כענין הגדה בפה לבל יתבטל הענין בשום אופן, מה שאין כן בסיום שכבר הזכיר משני הרעב, אמר הרא"ה רק ראיה ולא הגדה בפה, כדי שברבות הזכות יתבטל הענין בגזירת היוצר כל, וכן היה בביאת יעקב: