פרי צדיק
במשנה (ריש ר"ה) בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו. ראיתי שדקדקו למ תני לאילן לשון יחיד וכ' דתי' איל"ן גימט' צ"א גי' ב' השמות ובאמת יש לדקדק יותר הא דתנן בא' בתשרי ראש השנה וכו' לנטיעה לשון יחיד אף דכולהו תנן לשון רבים לשנים ולשמיטין וליובלות וכן אחר כך לירקות ובאמצע תני לנטיעה לשון יחיד. ויש לומר הענין דאיתא בזוהר הקדוש (בשלח ס ב) על פי ויורהו ה' עץ ואין עץ אלא תורה דכתוב עץ חיים וגו' ואין תורה אלא קב"ה ר"א אמר אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה דא עץ שדה דתפוחין. ואף דבכ"מ חלק תפוחין קדישין היינו כנסת ישראל נפשות ישראל. אך הוא על פי מ"ש (שבת פח.) כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' ותמהו התוס' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכ' כן דודי בין הבנים. אבל נראה דבאמת הקב"ה נקרא האילן של תפוח ונפשות ישראל נמשלו לתפוחים פרי האילן ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (לך פה ב) ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהו איבא דעובדוי דקב"ה וכו' שהן פריו כמה שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וחק"ת כנסת ישראל כמ"ש בס' הבהיר (סי' כט) וינפש שמשם פורחין כל הנשמות וקב"ה האילן והשדה שכינתא על דרך מ"ש תוס' (כתובות ב :) שהאשה שדה של הבעל ע"ש וז"ש ודא עץ שדה דתפוחין. וז"ש מקודם ואין עץ אלא תורה ואין עץ אלא קב"ה והיינו שאין שום תפיסה בהשי"ת רק על ידי הדברי תורה שהם דרכיו של הקב"ה. והשי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם וסדרם בפתי' אליהו על קומת צורת האדם ע"ש. שעל פי סדר המדות שהאציל השי"ת ברא האדם בצלמנו כדמותנו ובמד' (ב"ר ר"פ כז) גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה וכו' דמות כמראה אדם וגו'. ואמר ר"א אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה וקאי על הקב"ה ולפשוטו קאי על האדם דהאדם נקרא גם כן עץ שממנו יוצאים פירות גם כן. וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) על מה שנאמר ממני פריך נמצא וכן כתוב צדיק כתמר יפרח כארז וגו' שגם הצדיק נמשל לעץ ויוצאים ממנו פירות וזש"נ כי האדם עץ השדה שהוא בצלמנו כדמותנו וצורתו של יעקב חקוקה בכה"כ וכמ"ש בזה"ק (בשלח נא ב) והבריח התיכון וגו' ודא קב"ה רי"א דא יעקב וכלא חד. וכ' ויטע ה' אלהים גן בעדן וגו' והיינו שברא עץ החיים והוא תורה (כמ"ש ריש סא"ר) אילן אחד. ואיתא (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין והוא שהשי"ת ברא גם כן עץ הדעת טוב ורע והוא גם כן דברי תורה וכמ"ש (ברכות ה.) ואין טוב אלא תורה והיינו שאחר הערבוב ברא השי"ת שיהיה עץ הדעת טוב ורע להיות ביד האדם לעשות כולו טוב וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כז א' וש"מ) דאית אורייתא מסט' דעץ החיים ויש אורייתא מסט' דעץ הדעת טוב ורע. ואיתא בתקו"ז (תי' כד) וכ"כ בתקוני זוה"ח גפן דחב אדם הראשון וח"א חטה היה וכו' וכלא קשוט שבע מינין אינון וכו' ולכאורה איך יצויר כלא קשוט בדבר התלוי במציאות ואמרנו דכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע והוא שהשי"ת ברא שבתוך עצי הגן היה השורש עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע ואם היה אדם הראשון טועם מתחלה מעץ החיים היה מרגיש בכל עצי הגן מעץ החיים אך כיון שטעם מעץ הדעת טוב ורע הרגיש בכל אכילתו מעה"ד טו"ר כיון שנעשה הערבוב (ונת' בראשית מא' ח) והאלהים עשה את האדם ישר ואם לא היה הקלקול היה רק נטיעה אחת שהוא עץ החיים וזה ברא השי"ת וכל עצי הגן ענפים ממנו אך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טו"ר ונעשה עץ הדעת טוב ורע. אז עץ החיים הוא קב"ה ואין בו שום תפיסה רק על ידי אורייתא מסטרא דעה"ד טוב ורע והיינו לטעום רק מהטוב שבו. וכן היה במתן תורה אף שיש תרי"ג מצות מכל מקום השורש אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום (כמ"ש מכות כד.) והיינו דאנכי כולל כל הדברי תורה והוא עץ החיים וכל מצות ענפים ממנו וכמ"ש (שהש"ר פ' ישקני) שבשעה ששמעו דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם. ולא יהיה שהוצרך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טוב ורע דאיתא (שם) שבשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. ואז בשעת מתן תורה נתבטל כל הרע ונעשה רק טוב והיה כמו קודם הקלקול הא' עשה את האדם ישר ואם לא חזר יצר הרע למקומו אחר כך היה רק אילן א' עץ החיים כמו קודם הקלקול. ואחר שחזר יצר הרע למקומו יש רק עה"ד טוב ורע כיון שיש ערבוב והיינו לטעום רק מהטוב. ושמעתי מרה"ק זצוק"ל דמשה רבינו ע"ה היה שרשו דבור אנכי ור' עקיבא היה שרשו דבור לא יהיה לך. והאריז"ל כ' דרע"ק היה שורש תורה שבעל פה ואמרנו דמוכח כן מגמ' (סנהדרין פו.) וכולהו אליבא דרע"ק וז"ש (ב"ב יב :) ומתאמרא משמיה דרע"ק בן יוסף כוותיה שתפס רע"ק מפני שהיה שורש תורה שבעל פה כאמור. והיינו דשורש משה רבינו ע"ה היה תורה שבכתב והוא עץ החיים להכניס דברי תורה ללב חכם לימינו ומשה רבינו ע"ה לא ידע משום רע שכשנולד נתמלא הבית אור כמ"ש (סוטה יב.) ורצה שיהיו כן כל ישראל וכמו בשעת מתן תורה דכתוב אני אמרתי אלהים אתם. ורע"ק שהיה בן גרים ואמר כשהייתי ע"ה וכו' (כמ"ש פסחים מט :) שרשו התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס עד"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' מ"ט כי ברב חכמה רב כעס וז"ש שהיה שרשו דבור לא יהיה לך שהוא לעקר ולשרש את הרע מלב כסיל שיהיה רק עץ הדעת טוב. וז"ש בזה"ק מסט' דעה"ד טו"ר ודא איסור והיתר כשר ופסול טומאה וטהרה. והנה נחלקו ר"א וריה"ש דר"א אומר בתשרי נברא העולם וריה"ש אומר בניסן וכו' (ר"ה י :) וכ' התוס' (שם כז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבמחשבה עלה לבראות בתשרי ולא נברא עד ניסן ע"ש והיינו אשר עשה האלהים את האדם ישר ועלה במחשבה לבראו במדת הדין וזה בתשרי וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדת הדין כש"נ ביום עשות ה' אלהים וזהו אחר שראה הקלקול ונברא בניסן. וכפי שעלה במחשבה אשר עשה את האדם ישר כ' ויטע היינו נטיעה א' שהוא עץ החיים ממנו היו הענפים כל עדברי תורה וזה בא' בתשרי שהוא ר"ה לשנים שנה דחמה וכ' כי שמש ומגן ה' אלהים והיינו קב"ה ותורה שבכתב שמש. ובניסן שהוא אחר שראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים למדת הדין כ' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והוא אחר שגדל הנטיעה להוציא פירות וזה היה בניסן וזה נקרא אילן שעומד לחנוט ולהוציא פירות איל"ן גימט' ב' השמות הוי"ה אדנ"י כאמור הוי"ה תורה שבכתב אדנ"י מלכות פה תורה שבעל פה סיהרא דמקבלא משמשא ועל ידי התורה שבעל פה מתקנים הרב כעס שיהיה הכל מסטרא דטוב. וזה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. חיים עץ החיים תורה שבכתב והם לוחות ראשונות שאז היה מתוקן שיהיו כמו שעלה במחשבה שיהיה רק עץ חיים. והטוב היינו לוחות שניות שבהם היה כלול מדרש הלכות ואגדות (כמ"ש שמות רבה פ' מו ופ' מז) וזהו עץ הדעת טוב דעת פירש"י תשא רוח הקודש והיינו תורה שבעל פה שזוכין לכוין הלכה למשה מסיני וזהו על ידי רוח הקודש כמ"ש רמב"ן (ב"ב יב :) והוא מאור יכ טוב אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש מדר"ת נח). וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחביריו דברים שלא נגלו לר"ע וחביריו כמ"ש במד' (רבה ותנ' חוקת) וזה היה אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס וזה לא היה חלקו של משה רבינו ע"ה למעלתו (כמו שנת' חנוכה מא' ב) והלוחות שניים ניתן ביום הכפורים אחר הקלקול. וז"ש בא' בתשרי ר"ה לנטיעה נטיעה עץ החיים קודם שהתפשט לעשות פירות ובאמת ביום הכפורים הזמן לתקן על ידי תשובה שלימה שיהיה כמו שהיה בשעת מתן תורה שחזר להיות כמו שעלה במחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר וכמ"ש ר"א (בר"ה) שבתשרי עתידין להגאל והיינו על ידי תשובה וכשיטתו בחלק ואלו ואלו דברי אלהים חיים (ונת' בראשית מא' ה). וז"ש (ר"ה טז.) הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ופירש רש"י דאזלא כמ"ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה ואמרנו דלכולי עלמא קודם הקלקול היה החטה מין פרי שהיה מוציא גלוסקאות כמו לעתיד דלא פליגי כמ"ש בתקו"ז. אך צריך להבין מה נ"מ שהיה חטה מן אין קודם הקלקול כיון שבזמה"ז אחר הקלקול אינו מין אילן ומה שייך הביאו שתי הלחם שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות נתקן כל הפגם שיהיה כמו קודם הקלקול רק עץ החיים. ועל כן בא המצוה להקריב בעצרת שתי הלחם חמץ שאז מופיע הזמן שיוכלו לתקן כל הפגם שאף השאור שבעיסה יהיה טוב מאד ובבית המקדש היה מופיע בכל עצרת אור זה דמתן תורה שיוכלו לתקן כל הפגם עד"ש (זח"ב קפו א) דלית נהורא וכו'. ולכן השתי הלחם שהקריבו בעצרת בבית המקדש חטה זה מין פירות אילן היה כמו שהיה החטה קודם הקלקול לכו"ע כאמור. ואיתא במשנה דבא' בתשרי ראש השנה לנטיעה שבתשרי הזמן לתקן על ידי תשובה שיהיה הגאולה שלימה שיהיה רק עץ החיים שזה נקרא נטיעה כמו שנק' קודם שהתפשט להיות אילן. והנה איתא בס' יצירה המליך אות צ' בלעיטה ושבט בשנה והיינו דעסק חודש זה לתקן מדת צדיק להיות גבור הכובש את יצרו וא' בזה"ק (ח"א רב א) דלית מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה דכתוב אור זרוע לצדיק דצדיק שיש לו מלחמת היצר הרע זוכה לאור כי טוב ועל ידי זה כובש יצרו. וז"ש אות צדיק בלעיטה דשורש הסתת הנחש היה באכילה ומזה הטיל הזוהמא וגרם הק"ל שנה ועל ידי תיקון הפגם באכילה נתקן הכל. וזה שנאמר בעשרי עשר חדש בא' לחדש דבר משה וגו' והיינו דמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רסא א וע' מגילה לא :) והיינו דמשנה תורה הוא משורש תורה שבעל פה שאמר משה רבינו ע"ה אחר הקלקול לתקן הרב כעס שיהיה כולו טוב וכן כתב בזוהר הקדוש (שם) תורה שבכתב ושבעל פה והוא אקרי תורה ומשנה תורה. ובו נכתבו הלוחות שניים שיש בהן מדרש הלכות ואגדות והיינו אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס ולכן התחיל המשנה תורה בא' בשבט שנוצר באות צ' שזוכה בו לאור כי טוב כדכ' אור זרוע לצדיק. וזש"נ הואיל משה באר את התורה ופירש"י ומדברי תורה בע' לשון וכתבו דנלמד מדכ' בפ' תבא באר היטב היט"ב מתגלל בצירופו ע' ה" ה"י הי"ט היט"ב ויתכן שמרמז על ע' פנים לתורה שהוזכר בזוהר הקדוש (ח"א מז ב וש"מ) ובתקו"ז:
ישמח משה
ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.
קדושת לוי
ותן זרע ונחיה ולא נמות (בראשית מז, יט). עיין רש"י משבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב, עיין מה שמבואר לעיל בתירוץ על קושית הרמב"ן איך שייך שיתבטל פתרון יוסף שפתר ז' שנים יהיה הרעב במצרים, כי יוסף אמר לפרעה בפתרון החלום אשר אלהים עושה הגיד לפרעה (בראשית מא, כה) דהיינו האלהים עושה ולא יש צדיק לבקש מהקדוש ברוך הוא שיבוטל הגזירה ההיא כמאמר רבותינו ז"ל (מועד קטן טז:) על פסוק צדיק מושל ביראת אלהים כו' (שמואל ב' כג, ג) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיקים מבטלין נמצא אמר יוסף לפרעה כן בפתרון החלום כאשר עתה לא יהיה במצרים צדיק לבקש מהקדוש ברוך הוא על ביטול גזירת הרעב יהיה ז' שנים רעב בארץ מצרים, וזהו שאמר יוסף לפרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו' (בראשית מא, יז) עיין כל מפרשי התורה שמקשים מי שם את יוסף ליועץ לפרעה עיין שם. ובזה יבואר, כי כן אמר לו זה החלום אשר ראית ז' שנים רעב גזירה רעה על מצרים הוא אשר האלהים עושה כו'. ובזה יבואר, כי בחלום נאמר והנה עומד על היאור, וכן אמר פרעה ליוסף כאשר סיפר לו החלום הנני עומד על שפת היאור, ועל זה לא פתר לו כלום: