ישמח משה
במסורה הפקד את הלוים (במדבר א נ). הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו (תהלים קט ו). נ"ל על פי במקום שבעלי תשובה עומדין וכו' (ברכות ל"ד (ע"א) [ע"ב]), והיינו משום דזדונות נעשו לו כזכיות, וכמו שביארתי הטעם במקום אחר (בפרשת האזינו באופן חמישי). והנה ידוע (אבות פ"ד מ"ב) דעבירה גוררת עבירה, שהמשחית שנברא כאמרם (אבות פ"ד מי"א) קונה לו קטיגור, נעשה יצר הרע. והנה כאשר נעשה מהזדונות זכיות, נעשו מלאכים קדושים. והנה ידוע דלב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י ב), דימין היינו הקדושה, כמו אורך ימים בימינה (משלי ג טז), שדרשו (שבת ס"ג ע"א) למיימינים בה, משום שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, והרוצה שיחכים ידרים (ב"ב כ"ה ע"ב), ומצפון זהב יאתה (איוב לז כב), ומצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד), ואם כן כאשר נהפך הזדון לזכיות, אז נהפך משמאל לימין. והנה פקיד, לשון התמנות ופקודת ממשלה, כמו יעשה פרעה ויפקד פקידים (בראשית מא לד), והנה הצדיק מושל, כדכתיב (איוב כב כח) ותגזר אומר וגומר, אבל הבעל תשובה הוא עוד יותר גבוה. והנה הדבקים בו ית' לוים יקראו, (כמו ונלוה הגר, ישעיה יד א, ילוה אישי, בראשית כט לד). והיינו הפקד את הלוים, ר"ל תמנה אותן על כל עלמין, והפקד עליו דייקא זה שהיה רשע, ועכשיו אותו שהיה שטן יעמוד לימינו, והיינו הבעלי תשובה, והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.
פרי צדיק
וישמע יתרו כהן מדין וגו'. בזוהר הקדוש (סז ב) אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (משפטים קכא א) על פי והחכמה מאין תמצא אורייתא מחכמתא נפקת מאתר דאקרי קדש והחכמה נפקת מאתר דאק' קדש הקדשים והיינו דעתיקא סתימאה דכל סתימין אקרי אין וכמ"ש זה"ק (בשלח סד ב) וזש"נ והחכמה מאין תמצא ממי שזוכה להיות מרכבה למדת אין וזה נקרא קדש הקדשים ואיהו מלך עלאה דהיינו כ"ע. ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה וכו' והיינו מדה ב' חכמה והוא אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבטל פה (כמ"ש מדברי תורה נח ג) ומתחלה היה הכל כלול בתורה שבכתב וכמ"ש בב"ר (פ' ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה ומאמר יהיה אור כנגד מדת חכמה כנודע. ואיתא בזוהר הקדוש בסט"א וכו' אית רזא דהוא מלך וכו' ותחותיה אית כהן און וכו'. והיינו דפרעה איתא בזוהר הקדוש (בא לד א) דאיהו רזא דתנין הגדול ופי' האר"י הק' שהוא אריך דקליפה. והנה בשורש הקליפה אי אפשר לתקן ולהכניסו בקדושה רק לשברו ולבטלו ולכן אחר שהכיר המלך זקן וכסיל אתר דאלקי ליה ולעמיה ואתא ואודי לקב"ה לבתר אתבר וכמ"ש בזוהר הקדוש שלא היה לו תקנה להכניסו בקדושה דראשית דקליפה אי אפשר להכניס בקדושה ונטבע בים. וכשחשבו בגמ' (גיטין נז :) מבני בניו של המן וסיסרא וסנחרב דלמדו תורה לא מצינו שיחשבו מבני בניו של פרעה. ועמלק הוא גם כן ראשית דקליפה כש"נ ראשית גוים עמלק רק ההבדל דפרעה אריך דקליפת התאוה דמצרים ערות הארץ וכ' אשר וגו' וזרמת סוסים זרמתם ופרעה התנים הגדול שמרמז לתאוה דמים בקדושה חסדים ובהיפך מים הזידו' חמדת ואהבות זרות ויצר הרע דקליפה זו לא יתבטל לעתיד גם כן רק אתלבן כמאן דסחי ומטבלי ממסאבותיה ויושאר ממנו לעתיד שיהיה חדוותא דשמעתא כמ"ש במדה"נ (תולדות קלח א) וזה שנשאר גם מפרעה מה שלקחו ממנו הניצוצות קדושות והטוב שבו ע"ד נוטל חלקו וחלק חבירו בג"א (חגיגה טו. ונת' בראשית מ״א:ל״ד' יא וישלח מא' ד) וכ' וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים (כמ"ש ברכות ט :) והרכוש שלהם הותר לישראל ובהם היה הניצוצות קדושות והחיות שלהם (וכמו שנתבאר כ"פ) מה שאין כן ראשית גוים עמלק זה אי אפשר להכניסו בקדושה כלל וכמו שכתב (במכילתא סו"פ בשלח ומדברי תורה סו"פ תצא) שאין מקבלין גר עמלקי. ואף הרכוש לשהם נאסר כמה שנאמר משור ועד שה וגו' ואין להכניס מהם בקדושה כלל. והוא ראשית דקליפה מקליפת הכעס וממנו לא יושאר כלל ואף הביזה והרכוש נאסר רק שמוציאים ממנו כל החיות והקדושה ואז לא יהיה שריד וגו' (ומ"ש מבני בניו של המן וכו' אף דאין מקבלין גר מעמלק ית' פורים מא' ב בס"ד). ואחר שנשבר פרעה ראשית דקליפה מלך זקן וכסיל אתכפייא כהן און יתרו דמשמש תחותיה עד דאתא ואודי ליה לקב"ה וכו' והיינו דיתרו היה נגד הכהן שבקדושה שהוא בחינת חכמה והיה הוא בזלעו"ז בחינת כהן און וזה איפשר להכניס בקדושה. וכן נתגייר יתרו ונק' יתרו על שם שייתר פרשה בתורה שהוא בחינת חכמה. ואף דבזוהר הקדוש (סח סע"ב) אמר ע"ז ומלה דהדיוטא מלה היינו שיתרו לא היה לו הבנה בשורש הדברי תורה שיהיה לעתיד דאיתא (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' שמורה על שיווי המדריגות כדבר עגול שאין בה ראש וסוף ואם היה נשאר כמו שזכו בלוחות ראשונות לא היה חילוק מדריגות והיו זוכין כמו לעתיד וכן נאמר פרשה ואתה תחזה אחר יום הכפורים אחר שנתנו לוחות שניים (ונת' מא' א). אבל בעולם הזה אחר הקלקול יש חילוק מדריגות שרי אלפים שרי מאות וגו' וזה ייתר בתורה. ובא מעשה יתרו קודם מתן תורה שזה היה הכנה למתן תורה וכמ"ש בזוהר הקדוש ועד וכו' לא אתייהיבת אורייתא עד לבתר דאתא יתרו ואודי ומ'. והיינו כמ"ד דקודם מתן תורה בא יתרו וכ"כ בגליון הזוהר הקדוש:
ישמח משה
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים (בראשית מא לג), יעשה פרעה ויפקד פקידים וגו' (בראשית מא לד). והוא תמוה כי אם פרעה בעצמו יפקוד פקודים, איש נבון וחכם למה. ועוד דדבריו מורין שלכבוד עצמו הוא מדבר. והנ"ל על פי מ"ש לעיל שיוסף הגיד לו דבר חדש מהנהגת השגחיי ברצון רוצה, אף שהיה מנגד לחכמתם בטבע ובחקי הליכת הגלגלים. והנה מופת לזה מהידיעה עצמה אשר לא יצוייר על פי שכל, כי כל ידיעה יוקח מקודמת וישתלשל עד בלי תכלית, ולא יקבל בה ידיעת אנוש שהוא בעל תכלית, אך הוא ברצון רוצה אשר לא יושג מהיכן בא דהיינו המושכלות הראשונות כמבואר בעקרים (מאמר א' פרק ט"ז). ועל פי זה נ"ל ג"כ הפירוש מה שאמר השי"ת לאיוב (איוב לח ד') איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. דרישא דקרא איפה היית וגו', נתפרש בעקרים (מאמר רביעי פרק ח'), והגד אם ידעת בינה נראה שהוא מופת בפני עצמו על פי האמור, וק"ל. ונמצא לפי זה באותה ידיעה שבא להכחיש, ממנו יוקח ראיה שלא יכחיש, דכיון שמתנהג ברצון רוצה, אין ידיעתם מתנגד לפי שהרצון משנה. ונקדים דראיה לשון הבנה בכמה מקומות, (וכמו שפירש במדרש שמואל על הפסוק (ויקרא יד ג) וראה הכהן והנה נרפא הנגע הצרעת מן הצרוע). ועל פי זה יובן דהנה אמר את אשר האלהים עושה וגו', לזה אמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, פירוש יבין איש נבון וחכם איש שהוא בעל תכלית איך היה נבון וחכם, אלא ודאי ברצון רוצה, אם כן וישיתהו על ארץ מצרים, פירוש הך אמונה השגחיי ישים על ארץ מצרים, ולא יקשה לו אף שהיה מנגד להטבע, ואחר כך אמר יעשה פרעה ויפקד פקידים וגו', וק"ל.