ישמח משה
ונקדים עוד דהנה אמרו רז"ל בברכות (דף י"ג ע"א) כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב, ומשני שאני התם דהדר אהדריה קרא. והנה באמת יש להבין הטעם מה שנא. אך הנראה כי אברם אשר קראו אביו ואמו, יכול להבטל וגם כן נכלל באברהם. אבל יעקב שהקב"ה קראו כן, כמו שפירש רש"י על ויקרא שמו יעקב (בראשית כה כו, ד"ה ויקרא), מעשה ידי יוצר לא יבטל וגם כי יהיה נבטל לגמרי. ודיוק הכתובים מורים על זה, כי שם נאמר (בראשית יז ה) והיה שמך אברהם, וכאן לא נאמר רק כי אם ישראל יהיה שמך (בראשית לה י), והיינו בלשון תנאי שלא יקרא יעקב כי אם ישראל יהיה שמו, והבן. וגם פירושו שלא יקרא יעקב ר"ל רק בבחינה זאת, כי אם ישראל גם כן יהיה שמו, כי הוא ב' בחינות וישארו לנצח נצחים. והענין שידוע מה שדרשו רז"ל (ברכות דף ז' ע"ב) על אשר שם שמות בארץ (תהלים מו ט), ומבואר בספרים כי השם לפי הנשמה ומקורה, ועל פי זה נ"ל טוב שם משמן טוב, על פי ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט ח), שהיא הנשמה, והגוף כפתילה, והשפעה הוא השלהבת. ועל פי זה מבואר יותר ויום המות מיום הולדו, על דרך שפירשנו למעלה כי אז הוא כך, והנה מאז היתה נשמתו בדרגא דיעקב, ואחר כך העלה את הגוף במדריגה זו שהיתה הנשמה בה מאז, ונעשה הגוף כלו נשמה ולא נשאר בו גוף, והנשמה העלה למדריגת ישראל ולא נשאר בו גוף, רק נשמה ונשמה לנשמה. והיינו דמבואר בזוהר (ח"א כ"א ע"ב) יעקב ומשה כחדא אזלנין, ועל פי זה נשאר ב' השמות, יעקב להגוף דהוא נשמה תתאה, וישראל לנשמה עילאה, לכך לא נעקר שם יעקב, והבן. והיינו דקאמר יעקב אבינו לא מת, כי הוא חי בחיים האמיתים וכמ"ש, אבל על שם ישראל לא יתכן לומר לא מת, כי היא הנשמה ומאי רבותא דידיה. ונקדים עוד כי מאחר שביארנו אין על שום צדיק שם מיתה עליו ממש, רק על הימים או העוברין או העתידין, רק זה בצד השלמות אבל לא בצד החסרון, כי בצד החסרון יוצדק עליו שם מיתה. והיינו אין צדיק וגו' ולא יחטא (קהלת ז' כ'), שפירושו מלשון חסרון כמו קולע אל השערה ולא יחטא (שופטים כ טז). וידוע מה שפירשו אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות ט"ו ע"ב), והנה יעקב זה שלם בכל מכל כל, והנה גם הם נקראו אבות מכח יעקב, כי ברא מזכא אבא (סנהדרין ק"ד ע"א) דהא הוא היה הבכור כנ"ל, ואל תקשה מאין צדיק בארץ, כי היה כלו נשמה וכלו דבוק למעלה, והיינו אין צדיק בארץ ר"ל שהוא עדיין בארץ ולא יחטא. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (פרשת לך, בראשית טו א) אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, על פי מ"ש בעל עיון יעקב בפסחים (דף קי"ז ע"ב) הטעם שחותמין רק באברהם, מפני שברא מזכה אבא והוא משולש בזכותם, עיין שם. וז"ש אנכי מגן לך, שבך חותמין מגן אברהם, וק"ל והוא קצת על דרך הרמז, ולך דייקא, והבן. ועל פי זה יתפרש בפרשה דילן הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, דאין לו מובן. אך הנ"ל דהא בבחינת יעקב גם כן הוא אב לכולנו, כאמרם בכל מקום יעקב אבינו, נמצא על כרחך בבחינת יעקב היה שלם בכל השלמות שאפשר להיות בגדר אנושי, וישראל למעלה מגדר אנושי, והיינו כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, והוא גם כן פירוש נאה בעזרת ה'. והא דאמר ועם אנשים ותוכל, לפי שמצד אלהות ודאי כיון דאין בגדרו, לאו דיליה הוא רק של רבו, רק עם אנשים, היינו מצד אנושי גם כן יכלת בעצמך, ועל כן ראוי לך השפע והעזר וכלו נקרא על שמך. והכי פירושו כי שרית עם אלהים, דהיינו שהלכת למעלה מגדר המלאכים והוי כמו נחלם בם ויוכל להם שהגיע למעלה מהם, וגם עם אנשים ותוכל, ולכך ראוי להקרא שמך ישראל שמורה על זה. והיינו דאמר הקבצו ושמעו בני יעקב, שבקיבוץ כולכם אתם בני יעקב כי יש בכם כל השלמות שלי, ושמא תאמר מה לכם לשמוע דברי התעסקו זה עם זה כיון שבקיבוץ כולכם יש בכם מה שיש בי, ואף על פי כן ושמעו אל ישראל אביכם, כי זאת אין בכם, ואביכם דהכא כמו האברך הנאמר ביוסף (בראשית מא מג), וכמו שדרשו בברכות (דף ד'.) בכלאב (שמואל ב' ג ג), דהיינו אב בחכמה, וכמו בנו בעור (במדבר כד טו), בנו בנביאות כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין דף ק"ה.). ולכך מתחילה אמר האספו בסתמא, לפי שהיה רוצה לגלות את הקץ ולזה החשקות של אדם כוסף, ולכך לא אמר ושמעו, וגם אמר האספו דמשמע שלא בדרך ציווי רק מעצמו, וגם לא פירש שום טעם על מה שראוי לשמוע, רק כשנסתלקה שכינה והסכים לומר רק דברי תורה, הוצרך לומר הקבצו דרך ציווי וגם להזהיר על השמיעה, ואמר מצד שני דברים, אחד מצד שהם בני יעקב אף שבקיבוץ הם שוים לו בבחינה ההוא, מכל מקום הם בניו והוא אביהם וחייבים בכבודו, ועוד שאף בקיבוץ אינם רק בני יעקב, ואם כן ושמעו אל ישראל אביכם, ואביכם הנ"ל הוא על המדריגה של ישראל. ונקדים עוד מה ששמעתי דאיתא בספרים כי הקנה, רומז על עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק מוציא הקול, וושט דוגמת עולם הזה ששואב כל מאכל ומשקה, וכן כתב בעקידה. והנה לכך אין מגלין במרכבה (פסחים מ"ט ע"ב), שלא יתאמצו אותן הריקים מתורה הניגלית וממצות המעשיות, לדברים הרוחניים ההם שלא בהדרגה, ומשחית נפשו הוא יעשנה, כי אין לטייל בפרד"ס קודם שימלא כרסו לחם ובשר, והיינו דקאמר ר' נחמן ור' יצחק הוי יתבי בסעודתא, היינו כמו ויאכלו וישתו הנאמר מפורש בתורה. והיינו זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא כב), ומתבודדים במחשבתם, אמר ליה ר' נחמן לר' יצחק לימא מר מלתא, שיגלה אפס קצה מהשגתו שידעו מגדולתו ית'. א"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה, כי הוושט צריך להיות מוקדם כי ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם (תהלים קיא ו), ללומדיהם לא נאמר כמו שדרשו רז"ל (ברכות דף י"ז), והיא סכנה עצומה כי בזה נלכד אחר. והנה כבר כתבתי דכינוי הסעודה הוי כמו אכילה ושתיה דקרא, ואם כן היינו כמו שכתבתי שנזדכך גם בנפש, ואז טעמו החיים האמיתים בגוף ונפש, וראו שיכול להיות להגוף חיים האמיתיים בצד השלמות, רק שהמיתה בצד החסרון. והיינו בתר דסעיד אמר עכשיו אני יודע שיעקב אבינו שהוא השלם הגמור, שעל זה מורה התואר אבינו כאמור, ודאי לא מת, לכך לא קא מקשה והאיך חנטו, כי אין כונתו לא מת מהחיות הגשמית, כי זה אינו חי לגבי השלמים, וההפרד ממנו לא נקרא מת, רק כונתו שנשאר גם הגוף חי בחיים אמיתיים ותענוגים הרוחנים, ולא יזיקהו הזיקות הגשמיות כמו אבחת חרב כי מה לו בזה, וכמו שהיה אדם יכול להביט מסוף העולם ועד סופו. אך קשה דמילתא דכדי הוא, כיון דחי בחיים אמיתיים לא היה ראוי לירא מתולעה וסרחון, א"ל מקרא אני דורש, ואם כן מתורץ הקושיא. וגם יש ראיה לדברי, דהא על ציווי החניטה כיוונתי בעזרת ה' לדעת האלשיך שפירש כדי שלא יעשוהו עבודה זרה כשיראו שאין שולט בו רימה וסרחון. ואני הוספתי נופך, דבזה הוציא מלבם גם מה שנשתרש בלבם מענינים אחרים שראו ממנו דברים פלאים, לכך הראה להם שהוא איש ולא אל כיון שנחנט כנ"ל. והיינו (ירמיה למ"ד) אל תירא יעקב ואל תחת ישראל, שקאי על יעקב אבינו מדקאמר הכא ואת זרעך כמ"ש המפרשים. ומה היא היראה. ועוד הכפל. ומה שמשנה מיעקב לישראל, ומתירא לתחת. ונראה דהכי פירושו דתחת לשון שבירה, כמו שפירש רש"י (בישעיה ז' ח') (אל) יחת אפרים מעם, והיינו אל תירא יעקב, ומה היא היראה ואל תחת ישראל, שלא תשבר ותחרב הקדושה הנוראה שבך בעשאם אותך לאלקי ח"ו, כי הנני מושיעך מרחוק היינו מארץ מצרים שהוא רחוק מארץ הקדושה אשר שם שער השמים והשפעת השגחתו ית', שאגלגל סיבות שלא יהיה כך, ואם כן מיושב הקושיא וגם ראיה דמקיש הוא לבדו לזרעו, דמה זרעו בקיבוץ כולם בחיים האמיתי', אף הוא לבדו בחיים האמיתי', והיינו הדברים דלעיל והוא כפתור ופרח בס"ד. ועל פי האמור תבין המאמר (בפרשת פנחס, במדבר כה יב) הנני נותן לו את בריתי שלום, כי בשני הפכים טוב ורע אין שלום, רק למי שנזדכך חומרו. והיינו פנחס הוא אליהו (פרקי דר"א פמ"ז), שקיים בגוף ונפש, ועל פי זה תבין המשכון שנטל יעקב מאליהו הוא"ו, כי כל שם יש לו וא"ו קצוות, והוא"ו מורה השלמות בכל צד, ועדיין צריך לאותו דבר שיהיה שלום ואז יוחזר לו. וכן יעקב עתה לא נשלם עדיין בחינת ישראל על מכונו שהוא גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז כז), וצריך להוא"ו כיון דיעקב מורה על הגוף כאמור, אבל כשיושלם בחינת ישראל וכולו רוחני, אין צריך לזה, וק"ל. (ועיין מ"ש בריש פרשת שמות בטעם הואוין שבקצת שבטים, על פי דברי אגרת שמואל שהוא"ו היא מקור הרחמים, עיין שם). ועתה נשים לב לפרש המקראות, ויחי יעקב, שאף יעקב חי בחיים האמיתי' היינו הגוף, ואף בארץ מצרים ארץ טמאה. ועוד יש לומר שעיקר החיות היה שם שלא היה לו שום דאגה ועצב וצער שמונע הדבקות כמו שהיה לו עד עתה, ואמר אחר כך ויהי ימי יעקב שני חייו וגו', אבל חייו של עצמו עדי עד, רק שהימים אשר צדיק בהם פעל מתו, ואמר אחר כך ויקרבו ימי ישראל למות. או בדרך הפשוט, שהימים קרבו למיתה שמתו ממנו, והימים הם העתידים, והיינו למות כמו לכלות שלא יהיה לו עוד ימים, ונקט ישראל דימים של ישראל הנעדרים ממנו הוי היזק טפי מהם והוי מיתה טפי. ועל פי זה יתפרש המדרש הנחומא ויקרבו ימי ישראל, א"ל הקב"ה חייך אתה נטמן ואין אתה מת. הנה תיבת אתה דייקא, ואמר בתר הכי היום קובל עליך לומר דהוא יקום, עכ"ל. והכי פירושו היום קובל עליך לומר שהוא יקום, דהיינו שהוא לבדו יקום בלי חברתך. ועוד י"ל שהיא יקום שאין מי שיעלהו. אך על זה קשה האיך שייך לקרא ימים העתידין ימי ישראל, כיון שאינם ימיו. וכן קשה בכל מקום דכתיב כהנ"ל כגון ימי דוד (מלכים א' ב א), ממה נפשך אי קאי על ימים העתידים קשה כמ"ש, ואי קאי על ימים העוברים, הא הם חיים וקיימים, כמו דכתיב (מלכים א' א א) והמלך דוד זקן בא בימים, (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים. לכך נ"ל כמ"ש דאשמועינן תוקף החיים המתחדשים קודם מותו של הצדיק, שאז דבק באור פני מלך חיים, ובסימן זה ידע שימות מהר, כמו דאיתא בספר חסידים בצדיק שבא אור על ראשו וידע שכבר קרב זמנו, לכך מצינו בכמה תנאים ואמוראים שהתנבאו קודם מותן אף שלא היו נביאים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וכל כך התגברות החיים היה, עד שימיו שעברו עד עתה היו קרובים למיתה נגדו, ואף שהיו גם כן חיים אמיתיים, ולא מבעיא ימי יעקב, אלא אף ימי ישראל ונקדים עוד מ"ש כי עיקר כונת יעקב שאמר אל תקברני במצרים, היה לכבוד השי"ת שלא יעשוהו עבודת אלילים, והנטפל לטובתו (ועיין מ"ש להלן במדרש ויבכו אותו מצרים שבעים יום, בראשית נ ג). והנה לטעם זה לא היה צריך רק שלא לקבר בארץ ההוא, אך בארץ אחרת אף שאין רחוק כל כך כמו ארץ ישראל, ואחר כך יעלוהו ודאי עמהם מקברו כמו שעשו לכל השבטים. אך שחשקתו היה להקבר תיכף במערה עם אבותיו, וגם שיוסף יטפל בו כנודע ממנהגי הקדושים אשר בארץ המה, אך אולי פן לא יניחני פרעה, על כל פנים זה יעשה שלא יקברנו במצרים. ואם כן השבועה היתה בוא"ו המחלקת, כדי שלא יוכרח לעבור ח"ו ופרעה לא יבין, ועל ידי כך יניחנו להלוך כמו שכתבו המפרשים. והיינו שאמר אל נא תקברני במצרים שהיא העיקר בעיניו לכבוד השי"ת שלא יהיה נעבד ח"ו, ושכבתי היינו ואני ידעתי שסופי לשכב עם אבותי על דרך פירוש רש"י, אבל לא כפירוש רש"י על הגויעה, רק על השכיבה במערה שיעלוהו עמהם, אך אני מבקש יותר, ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם מיד אם אפשר, וק"ל. ומה שנאמר אחר כך ויאמר אל יעקב, כי ודאי האומר אל הנראה לו אמר דהיינו בחינת יעקב, אבל הוא התחזק במדת ישראל, והיינו ויתחזק ישראל שהבחינה ההיא התחזק כדי שהברכות יתקיימו יותר. ועוד יש לפרש יותר על פי מ"ש הרמב"ן כי אצל השלמים הנשמה מחיה להגוף, היפך ממנהגו של עולם, והיינו אמרם (ברכות י' ע"א) מה הקב"ה זן את כל העולם, אף הנשמה זנה את כל הגוף. והיינו ויתחזק ישראל אף שכח הטבעי אפס וכלה, חיזק בכח הנשמה ולא היה התחזקות טבעי כנ"ל, והבן.
ליקוטי מוהר"ן
ד וּבָזֶה שֶׁהִכְנִיעַ קְלִפַּת עֲמָלֵק וְתִקֵּן הַבְּרִית זָכָה לִבְחִינַת (שמות ט״ז:ה׳): וְהָיָה לֶחֶם מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. וְיוֹסֵף, שֶׁזָּכָה לַבְּרִית, כְּתִיב בֵּהּ (בראשית מ״א:מ״ג): וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה; הַיְנוּ מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי בְּרִית זוֹכֶה לְשֶׁפַע כְּפוּלָה.
ישמח משה
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וגו' (בראשית יח ה), וימהר אברהם האהלה וגו' (בראשית יח ז), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגומר (בראשית יח ח). נ"ל על פי מה שביארתי לעיל דידע דמלאכים היו, ובזה י"ל דמה שאמר להם וסעדו לבכם אף שמלאכים אתם, כי על כן עברתם על עבדיכם, ר"ל עלית לקרתא הלוך בנימוסיא כאמרם ז"ל (ב"מ פ"ו ע"ב, ב"ר פמ"ח י"ד). וביארתי לעיל כיון שהם בזה העולם, רוצים לעשות התיקון הנעשה בזה העולם על ידי צדיקים לברור ניצוצות, אך הלא מצינו במלאך שבא אצל מנוח שאמר לו אם תעצרני לא אוכל בלחמך (שופטים יג טז), ולא אמר עלית לקרתא וכו'. אך הענין הוא דלחם של צדיקים הוא דבר גדול, וראיה דגזרו על פתן וכו' (שבת י"ז ע"ב), ומדה טובה מרובה דמשיכה דבעל הבית הוא על כל אשר לו, לכך יעקב נשתייר על פכים קטנים וכו' (חולין צ"א ע"א), וכמו שנאמר (שמות יח יב) לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכתיב (שמות כד יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, ולכך אמר רבי אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ (ב"ב ח' ע"א), ומנוח עם הארץ היה כאמרם ז"ל (ברכות ס"א.). והנה מעת חטא הקדום נתערב הכל טוב ברע, והנה הצדיק האוכל מברר הטוב, והרע סובלו עד שנעשה פסולת, מה שאין כן המלאך שכלו טוב שלא נהנה מעץ הדעת, איך יהיה אצלו פסולת, ולכך במן שדרשו (יומא ע"ה ע"ב) לחם אבירים (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלים היה נבלע באברים. וכבר כתבתי במקום אחר כי (עילת) [מילת] טוב מורה רק טוב, כמו שנאמר במשה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, שהיה באדם הראשון בקנה ולא נהנה מעץ הדעת. והנה אברהם תיקן חטא עץ הדעת כמבואר בספרי חכמי אמת, ור"ל בעצמותו, ולכך נקרא האדם הגדול (יהושע יד טו), שהיה כאדם הראשון קודם החטא ובבחינתו, ומבואר בזוהר הקדוש פרשה זו (זוהר ח"א ק"ב ע"ב) וז"ל: ותא חזי כד חב אדם בעץ הדעת טוב ורע וכו', חב עלמא, וכד אתי אברהם באילנא אחרא, אתקן עלמא דהוא אילנא דחיי, עיין שם. ונ"ל שזה הפירוש תחת העץ, היפך ממה שפירש האר"י ז"ל ותלית אותו על עץ (דברים כא כב), אבל כאן תחת העץ שכבר נסתלק מן העץ הידוע כנ"ל. והנה מבואר בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה (זוהר ח"א דף קכ"ז.) אברהם ידע בהאי מערתא וכו' דאיסתכל דיוקנא דאדם, עיין שם. ובודאי דהוא מדריגה גדולה, כיון דבר נש אחרי' (דאסתקל) [דאסתכל] בדיוקנא דאדם, לא היה יכול להשאר בחיים, וכמו שפירשתי בפסוק (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וכו', ובודאי עלה למדרגה גדולה, כידוע ממאמר רבי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה וכו' (עירובין י"ג ע"ב), נראה דאז תיקון חטא עץ הדעת, על כן מבואר בזוהר שם דאיתפתח ליה חד פתחא דגן עדן, דהא הכרובים ולהט החרב הושם על ידי חטא (בראשית ג כד), ובהסתלק החטא נסתלקו בבחינתו ונפתח לו פתחא דגן עדן, והבן. והנה מובא שם (זוהר ח"א קכ"ז) ע"ב רבי אלעזר אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא, בגין דהוי רהיט אבתרי דההוא עגלה, דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו' עיין שם, משמע דאז היה המעשה. ונראה דלכך נאמר קודם נצבים עליו (בראשית יח ב), ואחר כך עומד עליהם, כמבואר במדרש רבה (ב"ר מ"ח י"ד) עד שלא יצא ידי חובתם נצבים עליו, ומשיצא ידי חובתם והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם. ומובן מזה דהיה איזה נשמה קדושה מגולגלת בהאי בן בקר דברח לתמן, ואוליך לתמן ית אברהם ונאכל על ידי המלאכים, ויתכן דגם מבן הבקר נברר אז הרע וגם נתקן על ידי (המלכים) [המלאכים], ולכך אכלו אז אצל אברהם, לפי שנעשה רק טוב ומשיכא דידיה על הכל. ויתכן דידע אברהם ברוח הקודש שיתקן עכשיו חטא עץ הדעת, ולכך אמר (למלכים) [למלאכים] והשענו תחת העץ, היינו בחינת טוב לבד, ואקחה פת לחם, ואקחה דייקא על ידי כן וסעדו לבכם, כי יש באדם שני לבבות טוב ורע ולכך נקרא לבב כאמרם ז"ל (ב"ר מ"ח י"א), אבל כאן וסעדו לבכם דייקא, לפי שלא יהיה בו רק טוב, אחר תעבורו ר"ל ממדריגתכם למעלה ממדרגתכם על ידי עשיה שלמטה, ועל ידי פעולת הצדיק זה אברהם המעלה הכל, כי על כן עברתם על עבדכם, כי המלאכים בעצמותם עומדים. ולדעתי זה פירוש הפסוק (זכריה ג ז) ונתתי לך ר"ל בשבילך, מהלכים בין העומדים האלה ודו"ק, וכמו ששמעתי לפרש שאמרו (מסכת ב"ב דף קל"ד ע"א) על יונתן בן עוזיאל כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, ר"ל שנעשה המלאך שרף. ויאמרו כן תעשה, ר"ל תתקן (כמו ויעש אלקים את הרקיע, בראשית א ז, ופירש רש"י [ד"ה ויעש] עשיה לשון תיקון) כאשר דברת שיהיה רק טוב. והנה מבואר בזהר פרשת חיי שרה (זוהר ח"א) דף קכ"ב ע"א בפסוק (קהלת ה ח) מלך לשדה נעבד, מלך דא אשה יראת ה' (משלי לא ל), ר"ל נשמתא קדישא, והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה וכו' עיין שם, אלמא דנשמה קרוי מלך. והנה בגמרא (ב"ב דף ד'.) ריכא ובר ריכא, פירוש מלכא, וסימן לדבר אנכי היום רך ומשוח מלך (שמואל ב' ג לט), וכן פירש רש"י בפרשת מקץ אברך (בראשית מא מג), אבא למלכא, עיין שם. והיינו שמספר הפסוק התיקון שעשה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם כמבואר בזהר, ויקח בן בקר רך, היינו שיש בו נשמה קדושה מגולגלת הנקרא מלך, וטוב דייקא כי כבר נברר מן הרע, ויתן וגו' וימהר לעשות אותו היינו לתקן בכונת ידיעותיו, ויקח חמאה לכוונות שונות כמבואר בב"ר (פמ"ח י"ד), ובן הבקר אשר עשה אשר תיקן וגו', והוא עומד עליהם כמבואר במדרש רבה הנ"ל, תחת העץ דייקא וכמו שפירשנו לעיל, לכך ויאכלו, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.