אגרא דכלה
וידבר שר המשקים את פרעה לאמר (בראשית מא ט). ביותר היה צודק ויספר שר, כיון שהוא סיפור למה שהיה מעשה מקדם. וגם צריך להבין את פרע"ה, אל פרע"ה מיבעי ליה. גם הלאמר לא יצדק. ונראה דמשמיענו רשעת הרשע הזה שמאוד היה חפץ להעלים הדבר, והש"י הכריחו שלא היה באפשרי לו להתעלם כי היה מוכרח בדבר, להיות שפרעה קצף מאוד על כל שרי מצרים עד שהיו בסכנה, על כן הוכרח לספר הענין, וזהו וידבר שר המשקים (דיבור הוא לשון עז, שעל אפו ועל חמתו היה הדיבור הזה ובכעס דבר, ומי הכריחו לזה אמר) את פרעה לאמר, (אמירה הוא לשון רכה), דהיינו שתהיה לשכך ולהמריך את פרעה, לבל יתכעס ויתקצף על החרטומים. ומשמיענו בזה שאין לבטוח רק על הש"י המכריח את הנבראים לעשות כרצונו, דהנה שר המשקים אפילו בעת הגיעו לגדולה לא רצה לזכור את יוסף, ומה גם עתה אחר זמן ארוך, רק כשהגיע רצון הבורא היה במוכרח לעשות נגד רצונו, והבן:
אגרא דכלה
וידבר שר המשקים את פרעה לאמר (בראשית מא ט). קשה למה לא אמר "אל "פרעה. וגם מהו הלאמ"ר. אבל תתבונן אורו את חטאי אני מזכיר "היום, למה דקדק "היום. והנה חטא" נמסר לי"ת. והנראה לתרץ הכל, כי הנה ראש השנה היה (עיין ר"ה י' ע"ב), ואין להזכיר חטאים בראש השנה כמבואר בזהר, על כן על חטאי אני מזכיר היום נמסר לי"ת, שלא לעשות כן היינו אין דוגמתו לעשות כן בראש השנה. והנה פרעה חכים הוה מכל חרשוי וידע בטיב היום, וכי אין להזכיר עונות באותו יום, וז"ש וידבר שר המשקים את פרעה, היינו רמז לו בדבריו איזה סוד שאינו נודע רק לפרעה וכיוצא בו חכמים מחוכמים, וזהו לאמ"ר שנשמע ממנו אמירה לאחרים, והוא שאמר לו הנה בהכרח הוא את חטאי אני מזכיר היו"ם, דקדק "היום הגם שהיום אין להזכיר עונות, עם כל זה בהכרח אני מזכיר, וזה הדקדוק אינו מובן רק לפרעה שהיה חכם בחרשוי, על כן אמר "את "פרעה, וגם כן לאמר שנשמע מזה אמירה לדורות, כי אין להזכיר עונות ביום הנורא הזה: