Chasidut על בראשית 41:8

ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.

ויהי בבקר וכו' וישלח ויקרא את וכו' ויספר פרעה להם וכו' (בראשית מא ח). הנה תיבת פרעה מיותר, כי מפרעה היה הסיפור עד הנה, שלא זכר שמו אצל וישלח ויקרא. גם תיבת להם מיותר. והנראה על פי מה שאמרו רז"ל (ב"ר פפ"ט ו') ואין פותר אותם לפרעה, כי פותרין היו אבל לא נכנס הפתרון באוזניו. וצריך לדעת מהיכן שפט שלא פתרו על נכון. והוא כי פתרו פתרונות כאלו הנוגעים לפרעה לבדו, כמו שקבלו רז"ל שבע בנות אתה מוליד, וחלומות המלכים הם חלומות כוללים עיירות ומדינות ופעמים לכל העולם, ובפרט פרעה ששורשו היה גדול מאוד בקליפה להתנגדות הקדושה, כידוע מאותיותיו אותיות הער"ף שהיה ממול עורף כנודע, וגם הוא בגימטריא ספירה, ואם כן חלומותיו הם בודאי חלומות כוללים. על כן אמר ויספר פרעה להם את וכו', ר"ל שסיפר להם היות שהוא פרעה גדול המדריגה בודאי להם את חלומו בודאי חלומו נוגע גם אליהם, כי הוא בודאי חלום כולל. וזהו ואין פותר אותם לפרעה, שלא היה מי שיפתור אותו בענין כזה שהוא ראוי לפרעה, דהיינו על דרך הכולל, והבן. ובזה יצדק גם כן אומרו ואין פותר אותם לפרעה, אותו מיבעיא ליה כמו שהתחיל בלשון יחיד את חלומו. אך לפי הנ"ל יצדק הכוונה ואין פותר, רצ"ל שלא היה פותר כזה "אותם "לפרעה, רצ"ל שיפתרו בענין כזה שיהיו נכללין גם הם עם חלום פרעה, שיהיה הפתרון שייך אליהם:

ויאמר פרעה אל יוסף וכו' ופות"ר אין אות"ו (בראשית מא טו). הנה לעיל (בראשית מא ח) ואין פות"ר אותם לפרעה פותר מלא, ובסיפור פרעה ליוסף פתר חסר. הנראה דהנה במעשה לעיל אמר פותר מלא, להורות שאפילו הפותרים המובהקים המלאים דעת בחכמת הפתרון לא מצאו ידיהם ורגליהם, ופרעה הרשע להיותו רוצה להקטין הענין בתחלה וכמ"ש לעיל, אמר ופת"ר אין אותו, רצ"ל שלא שאל רק את פי החסרים מדע בחכמת הפתרון, וכאשר ישלח להביא את הבקיאים בדבר בודאי יפתרו על נכון, רק להיות ששמע שכאן תיכף נמצא יוסף, לא רצה לטרוח לשלוח אחר המובהקים. וזה שתראה גם כן בסיום דבריו אמר ואמר אל החרטומים וכו' ואין מגיד לי (בראשית מא כד), והנה הכתוב קמצווח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיו, והוא העלים החכמים גם לא אמר כל החרטומים, גם אמר ואין מגיד לי ולא אמר ואין פותר לי. אך הוא דהנה החכמים לא יצטרכו לעשות שום פעולה, רק בשומעם הענין יבינו הרמז בחכמתם, מה שאין כן החרטומים יצטרכו לעשות איזה פעולות כשפניות, והנה היה הכל כוונתו להקטין, דלחכמים לא שאל רק להחרטומים, וגם לא לכל החרטומים רק למקצתם, וגם הם בודאי יפתרו לו, רק עדיין לא הגידו לו כי יצטרכו לילך לביתם לעשות המצאות הכישוף, ובין כך וכך כאשר שמע שמע יוסף ששלח אחריו, כך היה רוצה לסכל את יוסף ולהקטין הענין, והש"י סיכל עצתו והוכרח להודות הנמצא כזה איש וכו' (בראשית מא לו):