ליקוטי מוהר"ן
וְהַסִּימָן עַל־זֶה אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק, הוּא אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת, כִּי טֶבַע הַקַּטְנוּת – שֶׁיִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי גַּדְלוּת כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת הוּא אַהֲבָה, שֶׁיֹּאהַב אֶת הַצַּדִּיק אַהֲבָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ד:ל׳): וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ: חֲבִיבָא לֵהּ כְּנַפְשֵׁהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־א יח): וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד.
אגרא דכלה
ונפש"ו קשורה בנפשו (בראשית מד ל). תירגם אונקלוס ונפשיה חביבא ליה כנפשיה. כי קשר ממש אי אפשר לומר, אבל הדבר החביב על האדם חקוק תמיד במחשבה ולב אשר לשם משכן הנשמה, מיקרי קשורה בנפש: