קדושת לוי
ונראה שמה שזכו המצרים לקדושת שמו הגדול יתברך שמו כל כך עבור שבמצרים נתגדל יוסף ועלה לגדולה, הגם שהיה זה לכבוד עצמם לא לכבוד הצדיק, אף על פי כן כיון שבסיבתם נתגדל יוסף הצדיק זכו שעל ידי מפלתם וטביעתם בים סוף נתקדש שמו הגדול. וזה מה שנאמר בפרשת ויגש (בראשית מה, יג) והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, וכי דרך הצדיק להתפאר את עצמו בכבוד. רק כך אמר יוסף, כיון שיש לו ליוסף הצדיק כבוד במצרים היה מובטח שזה יהיה כלי שיתקדש שם שמים ואם יענו את בני ישראל יתקדש שמו הגדול במפלתן ובטביעתן בים סוף (כן יתגדל ויתקדש שמך בנו ה' אלהינו לעיני כל חי אמן סלה) ואם כן לא יפחד וידאג יעקב בירידתו למצרים , כי יתקדש שמו הגדול באם יענו את בני ישראל יתקדש שמו הגדול במפלתן ובטביעתם כן יתגדל ויתקדש שמך בנו ה' אלהינו לעיני כל חי אמן סלה:
אגרא דכלה
מהרו וכו' רדה אלי אל תעמוד. וכן אחר כך ומהרתם והורדתם וכו' (בראשית מה יג). להבין המהירות המופלג הזה שזרזם. דהנה אמר להם מהראוי הייתם לירד בשלשלאות וכו' לפרוע החוב (עיין שבת פ"ט ע"ב), רק הש"י גלגל סיבות הללו ברוב רחמיו ומי יודע מה יולד יום, כעת הוא באמת עת רצון ולא כל העיתים שוות, ותהיו מוכרחים באפשר לירד בשלשלאות, על כן מהרו ואל תתמהמהו. ועוד צוה לומר לאביו ענין נמרץ שירויחו וישבת בארץ גשן (בראשית מה י), כי בעוד אני מולך אושיבך "בארץ "גשן, שכבר קיבל מעט קדושה מחמת היותה נכתבת לשרה, כי פרעה בלקחו את שרה נתן לה ארץ גשן במתנה (פרקי דר"א פכ"ו), ויהיה טובה גדולה לישראל בגלותם שלא ישתקעו בטומאה כל כך, ועוד תועלת נמרץ והיית קרוב אלי, שאני המושל כעת בארץ והטומאה כפופה לי, מה שאין כן אחר כך מי יודע איך יפול הדבר: