Chasidut על בראשית 45:12

שם במדרש (ב"ר פצ"ג י') כי פי המדבר אליכם (בראשית מה יב) בלשון הקודש, עכ"ל. לא ידעתי מאין שפטו זה. ובאם כך הוא הפירוש, הנה העיקר חסר מן הספר. ונ"ל דהוקשה להם דהוה ליה למימר כי פי מדבר אליכם, מה המדבר בה"א הידיעה. אך הוא דהנה ד' מדריגות הם בעולם דומם צומח חי מדבר, הנה היותר שפל הוא הדומם שאין לו כח צמיחה ותנועה. יתר עליו הצומח שיש לו כח הצמיחה, אבל אין לו תנועה ברוח חיים. יתר עליו החי שיש לו כח התנועה החיונית, אבל אין לו דבור. יתר עליו במין האנושי, שהוא מדבר ומודיע לאחר את אשר בלבבו. והנה קשה על זה הרי אומרו (שהש"ר פ"א ט') בפסוק (מלכים א' ג טו) ויקץ שלמה והנה חלום, שמע עוף מצפצף והיה מבין מה הוא אומר, אם כן גם להם יש דיבור, וכן מצינו ברבי יוחנן בן זכאי (סוכה כח ע"א) שאמרו עליו שהיה יודע שיחת עופות ושיחת דקלים, וכן שמענו קרוב לזמנינו צדיקים שהיו יודעים שיחת עופות והוא דבר מפורסם, (ופוק חזי פרקי השירה כל בעלי השיר יוצאין בשיר), ואם כן גם להם יש דיבור, ואיזה מעלה יש לאדם אשר רק הוא נקרא מדבר, ואי משום שהחיות ועופות הם רק מצפצפים ואינם מובן דבריהם רק ליחידי סגולה, והנה דבר זה הוא גם כן במין האנושי לשון כל עם ועם, ומי שאינו מבין הלשון אינו יודע מה חבירו אומר לו. אבל תתבונן הדבר דהנה העולם נברא בלשון הקודש, אם כן כל דבר ודבר הנמצא בעולם, שמו האמיתי הוא בלשון הקודש, ושאר הלשונות הם רק לסימן, למשל המאכל הנעשה מחיטים נקרא בלשון הקודש לח"ם והוא שמו האמיתי, ובשאר הלשונות כשנרצה לדבר מאותו הדבר, נכנהו בשם אחר כגון ברוי"ט בל"א, ואינו שמו האמיתי רק סימן שתיבה כזו מורה על לחם, אבל אינו שמו האמיתי. אם כן הרי שארי הלשונות הם דומה בדומה לצפצופי העופות אשר צפצופיהם הם סימן לאיזה דבר הנרצה, והמבין צפצופם ידע כוונתם אבל אינם מדברים בשמות האמתיים, אם כן אין מעלת המדבר על מין החי רק בלשון הקודש, הבן הדבר ותודה על האמת. ומעתה בין והתבונן מאמר יוסף לאחיו והנה עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר אליכם, רצ"ל שיש לי פה המדבר, כי אני מדבר לכם בלשון הקודש והוא פה המדבר, מה שאין כן בשאר הלשונות הוא רק פה החי, הבן הדבר ותנשק דברי חכמים אשר כל רז לא אניס להו:

וְיוֹסֵף, עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מ״ה:י״ב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַל כֵּן כָּתוּב בּוֹ (שם מא): הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ; רוּחַ אֱלֹקִים הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית, בִּבְחִינַת: וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ, כִּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ תָּלוּי תִּקּוּן הַבְּרִית, בִּבְחִינַת: מִכָּאן שֶׁנֶּאֱסַר לָהֶם עֲרָיוֹת, כִּי זֶה בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית וּשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה.

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם (בראשית מה, יב). דהנה מורי ורבי הצדיק מורינו דוב בער אמר שכמו שיש אור וחושך בעולם כך יש בשכל האדם אור וחושך עד כאן דבריו. אך כששומעים דבורים יוצא מפי צדיק נזדכך השכל ויאירו עינים. וזהו כי עיניכם הרואות ועיני אחי בנימין, שעיניכם מאירות ונזדכך השכל שלכם מחמת כי פי המדבר אליכם שמדיבורו של הצדיק נזדכך השכל השומעים דבריו: