Chasidut על בראשית 45:5

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי (בראשית מה ג). והנה תמהו כל המפרשים הלא כבר ידע ושמע שאביו חי. ועוד אמאי לא שאל אותם על זה אחר כך אחר שנגשו אליו, ולא מצינו שהשיבו תשובה על זה, ואי כונת יוסף היה אם לא מת עתה מחמת רוב הצער שבניו כולן בדרך סכנה ובנימין גם כן, כמו שנאמר באמת (בראשית מג יד) ואני כאשר שכולתי שכלתי, זה קשה יותר מן הראשונה דמאי להם לידע דבר זה יותר ממנו. וגם מה דאמר (בראשית מה ט) מהרו ועלו אל אבי, מה זה שמיהר כל כך. והנ"ל בזה על פי שכתב האלשיך בפסוק (בראשית מה כו) ויגידו לו לאמור כי עוד יוסף חי, על פי שיוכל להיות שתפרח הרוח ברבות השמחה פתאומית, כעובדא דמייתי בגמרא (כתובות דף ס"ב ע"ב) עיין עליו. ואם כן יתכן דכבר ידע יוסף שאחיו מתחרטין מאד במכירתו ומבקשין לפדותו בכל ממון שיפסקו כמבואר במדרשי רז"ל, ואם כן יתכן שגם להם יהיה שמחה גדולה מאד, כי ידעו גם כן שלבו שלם עמהם באהבה גמורה מהבכי, וממה שקרא הוציאו כל איש, כמ"ש המזרחי על פירוש רש"י (ד"ה נבהלו) כי נבהלו מפניו מפני הבושה, עיין שם. והנה שיגיד להם בהדרגה היה בלתי אפשר אז כנאמר (בראשית מה א) ולא יכול יוסף להתאפק. על כן התחכם יוסף תיכף לעורר צער, להקטין השמחה שישוב רוחם והבן. ועוד כי אם רבות השמחה התפשטות הכחות, היגון מעציר ומחזיק ומשיב, כעין דאיתא בחולין (דף נ"ו ע"ב) בהאי דנכיס לבריה באחיזת עינים, דאינגד ואתנח עייליה למעייניה, עיין שם. אך אין צורך לזה כי אסתגר בקמייתא, על כן הזכירם תיכף בצער אביהם, ושיש לחוש אם עודו חי מרגיש הצער, ואין זה כשואל רק כמתאונן השם יודע אם עודו חי, ופירוש זה נכון מאד בעיני. והנה על פי זה יש התנצלות קצת ליוסף במה שנלאו כל חכמי לב לישב למה לא הודיע יוסף לאביו כ"ב שנים, ולפי זה אתי שפיר דמתיירא היה להודיע על ידי שום אדם, פן לא יתנהג עמו כשורה בשעת אמירה וימות, וכן על ידי כתב פן ימות בבא לידו פתאום, ויהיה הוא הגורם למיתת אביו, ולעלות לארץ ישראל היה בלתי אפשר כי מקודם שהיה שני למלך, ידוע שממצרים אין עבד עולה, ואחר שנתמנה לא היה יכול להסתלק מהתמנותו כנ"ל. ונקדים עוד דכבר כתבתי בריש פרשה זו, דכל מה שיוכל להיות בהשתדלות לא עביד קב"ה ניסא למגנא, ואם כן עד עכשיו שלא היה באפשרי להוציא אביו מהצער, ודאי דרגלי חסידיו ישמור ובצל כנפיו יחסה, אף שבדרך הטבע המיתה הכרחית לזקן כזה בצער גדול ומשונה מאד. אך עתה שידעו אם יתעצלו בהליכתם, והרי יש כח למהר ללכת, וכיון שכך אין השגחה מזדקקת, לכן אמר מהרו עלו אל אבי כנ"ל. ועוד נ"ל טעם הגון על יוסף שלא הודיע לאביו, כי חכם גדול היה וכבר למד בבית אביו שלא לתלות שום דבר בקרי והזדמן רק בהשגחה פרטית, והנה בא וראה ונבין ממרירת העונש שהיה ליעקב כ"ב שנים רצופים כשנאבד יוסף ממנו, ולא קבל תנחומין כל הנך שנים, ולא נשכח ממנו אפילו שעה אחת, ולדעתי אין עונש רע ומר ממנו בעולם הזה, ובפרט במשך זמן ארוך כזה והוא על דבר נקלה, אך צריך לומר לנגד ערך יעקב אבינו קטנה שבקטנות לגדולה שבגדולות יחשב. והנה הקב"ה עושה חסד עם הצדיקים לשלם הכל בעולם הזה, כדי שיהיו נקיים לגמרי בעולם הבא, וידוע דעונש שמענישין בעולם הזה, היא קטן מאד לנגד עונש עולם הבא. ועל פי זה יתפרש דברי רש"י בפרשת וישב (בראשית לז א, ד"ה אלה) כפשוטו ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר הקב"ה לא דיין וכו'. והנה כל זה הבין יוסף אם יתמעט העונש לאביו ממה שראוי לו, או ישאר לו לאחר מותו, זה רע ומר יותר ויותר כפלי כפלים, או שישאר על בניו חוב, והנה החוב של אמירה קלה במה אדע (בראשית טו ח), פרעהו בגלות מצרים (נדרים ל"ב ע"א), ואם יצטרף עוד חוב זה, יאבד סברן ח"ו דלא יכלו להתמהמה כתיב (שמות יב לט), בודאי וזה בודאי דלא יגיע לצדיק גדול כזה עונש רע ומר כזה על מגן בלי השגחה, כל זה הבין יוסף, על כן לא עשה שום דבר בבחירתו. וגם אפשר שהשיג ברוח הקודש על מה מגיע העונש ליעקב, וידע שיצטרך להיות כ"ב שנים נגד כ"ב שנים, וגם זה הבין דלא היה מגיע על ידי צדיקים הללו חטא כזה אם לא כשהוא רצון הש"י, כמו שאמר דוד על שמעי בן גרא (שמואל ב' טז י), ואף על פי כן ראויים לעונש, לכך כיוון במה שציער אותם שיקבלו עונשם בזה, וגם כפל הצער של אביו ישלים הזמן, והבן. ואחר שנתוודע להם לא בבחירתו, רק על ידי הכרח כי לא יכול יוסף להתאפק, הבין שכבר נשלם הזמן של קבלת העונש, אז אמר להם (בראשית מה ח) ועתה דייקא ראוי להבין כי לא אתם שלחתם אותי, אתם דייקא והבן, (בראשית מה ה) ועתה אל תעצבו, כי אם אתם קצת הייתם מסייעים, מכל מקום כבר נתקבל העונש, והבן. והנה ויפג לבו של יעקב להאמין מחמת גודל תמיהתו על יוסף שלא הודיע, אך כשראה העגלות (בראשית מה כז), אז עלה בלבו כי יתכן שהיה כונתו לשמים כנ"ל, אך היה מסופק בדבר שמא החמיץ, כי לא דבר נקל הוא שלא לחוש על צער גדול של אביו הצדיק, על כן אמר (בראשית מה כח) אלכה ואראנו כנ"ל, ועל פי זה יתפרש הפסוק (בראשית מו ל) ויאמר ישראל אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, דהוא תמיה גדולה הלא אדרבה עתה העת לחיות. אך לפי מ"ש אתי שפיר, דאחר שראה יעקב בפניו של יוסף כי נקי מכל חטא, אז הבין כי דבר גדול פעל לנקות אותו כתינוק בן יומו, אמר אמותה הפעם דייקא אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, כמ"ש לעיל (בפרשת וישב בפסוק וישלחו את כתונת הפסים) כי צדיק אתה, בזה אני מבין שלעת עתה קבלתי כבר כל עונשי ואני נקי מכל חטא, לכך עתה אני חושק למות, כי כבר אמרו (אבות פ"ב מ"ד) ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, והבן כי הוא פירוש נחמד בס"ד כנ"ל.

ועתה אל תעצבו (בראשית מה ה). חד מן ה' מילין בתרין טעמי. כי בתיבת אל אין טעם, רק הוא מוקף אל תעצבו, ובתיבת תעצבו תרין טעמי "מונח "רביעי. דהנה יש להתבונן מהו ועתה לשלול הקודם או המאוחר. אך הוא דהנה כולם ידעו ברוח הקודש דעון מכירת יוסף ישולם על ידי עשרה הרוגי מלכות, והיו היה הדין מתוח עליהם להשתלם תיכף, זה היה כל עניני גלגולי יוסף שגילגל עליהם לצערם, לבטל מעליהם הדין כעת בחיי אביו וישולם הדין לדור אחרון, וגם שעל ידי מיתת הרוגי מלכות בדור אחרון בגלותא בתראה, יהי הדבר למשמרת ולזכות לגלות הגדול החל הזה, עד ביאת משיחנו במהרה בימינו לנקום את נקמת דם עבדיו ממלכות הרשעה הלזו. וז"ש להם יוסף ועת"ה כעת אל תעצבו, כי כבר נתבטל הדין כעת. והנה אל תעצבו מוקפים לקרותם ביחד, אבל תעצב"ו הוא תרין טעמי "מונח "רביעי, מונח העון עד גלות הרביעי אז היו צריכין להשתלם, ובזה יהיה הקריאה תעצב"ו בלא תיבת אל, כי מלכות הרשעה שפכו דמם כמים, והן הן שבטי ישורון ממש שנתלבשו בעשרה הרוגי מלכות, ותראה דמם בפרגודו ית"ש לנקום נקמתם במהרה בימינו:

ועתה אל תעצבו (בראשית מה ה). להבין אומרו ועתה. נ"ל כי הנה אמרו רז"ל (ברכות דף י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו וכו'. והנה אחר שנבהלו מפניו מפני הבושה כפירוש רש"י (בראשית מה ג, ד"ה נבהלו), וכבר נמחל להם, אמר להם כמה יש להם לשמוח על שעה זו שבה נטלו איפוכין על עונותיהם. וזה אומרו (בראשית מה ד) אני יוסף אחיכם וגו', והיש עון גדול מזה למכור רק אח, אף שאינו יוסף שמסר לו יעקב כל מה שלמד משם ועבר (ב"ב פפ"ד ח'), ויוסף אף שאינו אח, על אחת כמה וכמה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה למקור הטומאה, ואף על פי כן ועתה נפעל שאל תעצבו שוב על זה כי כבר נמחל, היש שעה מוצלחת יותר מזו, והבן. והנה אל תעצבו הוא על הדאגה בעונש העתיד, ואל יחר בעיניכם על ההוה במה שמכרתם אותי, ועל ידי זה נגמר מה שרציתם להרחיק, כי למחיה וגו' והוא טובה גדולה לכם, ומיושב כל הקושיות של האברבנאל, דמה ששאל העוד אבי חי מיושב, כמ"ש הרי"ף בחידושי אגדות במסכת חגיגה פרק א' בגמרא (חגיגה דף ד':) שם רבי אלעזר כי מטא להאי קרא ולא יכלו וגו', בכי עיין שם. ויומתק עוד יותר, כי מזה בעצמו הראה להם כמה שעה זו מוצלחת, כי אם בתוכחתו כך, על אחת כמה וכמה אם היה בא הקב"ה להוכיחם על זה, ועכשיו אין להם לעצוב על זה. וזה מכוון גם כן באמרו אני יוסף אחיכם בשר ודם כמוכם אשר מכרתם אותי כי אנכי הקטן שבכם, ואף על פי כן לא יכלתם לעמוד בתוכחתי, על אחת כמה וכמה בתוכחתו של הקב"ה ועתה אל תעצבו עד כמה שעה זו מוצלחת והבן, ועיין בעין יעקב שם בחגיגה (דף ד') מה שמביא בשם הילקוט, ועיין מה שהניח בצריך עיון על הגמרא שאמר קל וחומר מה תוכחה של בשר ודם כך, של הקב"ה לא כל שכן, מהפסוק מפורש (בשמואל ב' סימן כד יד) שאמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה, עיין שם. ולדידי לא קשיא מתרי טעמי. א', דיש לחלק בין עונש לתוכחה, והבן. והשנית, דמבשר ודם אין בהלה כל כך, לפי שאין בידו לעשות מה שירצה, אבל כשהשי"ת מוסרו ביד אדם ח"ו, ודאי עושה באכזריות טפי, והבן. עוד יתכן שנתכווין באמרו ועתה אל תעצבו, רק אחר זמן רב בזמן עשרה הרוגי מלכות, ואחר כך מצאתי רמז זה על עשרה הרוגי מלכות בכלי יקר בשם יש אומרים.