ישמח משה
היוצא לנו מזה כי הקדושים הללו בחרו במאה מיתות ולא בבושה אחת. והנה יתכן שגם יוסף לא רצה לביישם להודיע לאביו, והיא צדקות גדול אף שיש בו ביטול מצות כיבוד אב, מכל מקום הא מבואר בברכות (דף י"ט ע"ב) (ודף כ' ע"א) דבשב ואל תעשה, דוחה כבוד הבריות למצוה גדולה שבגדולות, עיין שם. אך אף שבדידיה הוי שב ואל תעשה שלא להודיע, מכל מקום באביו המצטער הוי קום ועשה שבוכה ומבכה ומעולל בעפר קרנו, ואם כן זה תולה בפלוגתא של הרמב"ם והרא"ש שם בגירסא אי גרסינן המוציא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק, אם כן דוקא הלובשו, אבל באחר הוי שב ואל תעשה ואינו צריך להודיעו, ואי גרסינן המוציא כלאים בשוק אף באחר הוי קום ועשה, כיון שאצל הלובשו יש קום ועשה, ודו"ק. והנה הרא"ש לשיטתו דגריס המוציא כלאים בבגדו, שפיר דלא גילה יוסף כנ"ל דדוחה כבוד הבריות ודו"ק. והנה כאשר רצה לומר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה (בראשית מה ד), ממה נפשך לדעת הפוסקים שהחרם חל על שכנגדו גם כן, ולכך לא הודיע לאביו, וכבר כתבנו דאין החרם הנ"ל חל רק בכולל, אם כן ודאי דהחרם היה שלא יגלו לשום אדם, אם כן איך יאמר כן בפני שום אדם, ואם לדעת הפוסקים שאינו חל על שכנגדו, רק שלא הודיע לאביו בשביל כבודן שלא לביישם, אם כן איך יבייש אותם בפני העומדים, ולכך ציוה להוציא כל איש מעליו בהתוודעו, והבן.
ישמח משה
ולא עמד איש אתו וגו' (בראשית מה א). יש לדקדק כי מהראוי שיאמר ולא נשאר איש. והנ"ל דרומז למה דאיתא במדרש (תנחומא ויגש סי' ה') שהיו אחיו מבקשין להורגו, ובא גבריאל ופזרן בד' פינות הבית, ולכך יתכן לומר אחר כך גשו נא וגו' (בראשית מה ד), והבן. ואצלי נכון מאד שאחר שיצא כל אדם מעליו והוא לבדו נשאר, בקשו אז לשלוח בו יד קודם ששמעו אמירתו. והנה ידוע דגבריאל היה רגיל אצלו, כמו שאמרו (תנחומא וישב סי' ב') וימצאהו איש (בראשית לז טו), זה גבריאל, וכן בא גבריאל ולמדו שבעים לשון (סוטה ל"ו ע"ב), ויתכן שהוא היה מן המלאכים הנצבים עליו תמיד, כמו שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך. והנה כבר דרשו במסכת ברכות (דף ד' ע"ב) והאיש (דניאל ט כא), זה גבריאל, וזה הוא הרמז ולא עמד איש (זה גבריאל) אתו, שהוא נשאר שם רק לא עמד אתו אז, רק הלך לפזר את אחיו ברחוק ממנו, כנ"ל לרמז נכון ואמת.
ישמח משה
ועתה אל תעצבו (בראשית מה ה). להבין אומרו ועתה. נ"ל כי הנה אמרו רז"ל (ברכות דף י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו וכו'. והנה אחר שנבהלו מפניו מפני הבושה כפירוש רש"י (בראשית מה ג, ד"ה נבהלו), וכבר נמחל להם, אמר להם כמה יש להם לשמוח על שעה זו שבה נטלו איפוכין על עונותיהם. וזה אומרו (בראשית מה ד) אני יוסף אחיכם וגו', והיש עון גדול מזה למכור רק אח, אף שאינו יוסף שמסר לו יעקב כל מה שלמד משם ועבר (ב"ב פפ"ד ח'), ויוסף אף שאינו אח, על אחת כמה וכמה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה למקור הטומאה, ואף על פי כן ועתה נפעל שאל תעצבו שוב על זה כי כבר נמחל, היש שעה מוצלחת יותר מזו, והבן. והנה אל תעצבו הוא על הדאגה בעונש העתיד, ואל יחר בעיניכם על ההוה במה שמכרתם אותי, ועל ידי זה נגמר מה שרציתם להרחיק, כי למחיה וגו' והוא טובה גדולה לכם, ומיושב כל הקושיות של האברבנאל, דמה ששאל העוד אבי חי מיושב, כמ"ש הרי"ף בחידושי אגדות במסכת חגיגה פרק א' בגמרא (חגיגה דף ד':) שם רבי אלעזר כי מטא להאי קרא ולא יכלו וגו', בכי עיין שם. ויומתק עוד יותר, כי מזה בעצמו הראה להם כמה שעה זו מוצלחת, כי אם בתוכחתו כך, על אחת כמה וכמה אם היה בא הקב"ה להוכיחם על זה, ועכשיו אין להם לעצוב על זה. וזה מכוון גם כן באמרו אני יוסף אחיכם בשר ודם כמוכם אשר מכרתם אותי כי אנכי הקטן שבכם, ואף על פי כן לא יכלתם לעמוד בתוכחתי, על אחת כמה וכמה בתוכחתו של הקב"ה ועתה אל תעצבו עד כמה שעה זו מוצלחת והבן, ועיין בעין יעקב שם בחגיגה (דף ד') מה שמביא בשם הילקוט, ועיין מה שהניח בצריך עיון על הגמרא שאמר קל וחומר מה תוכחה של בשר ודם כך, של הקב"ה לא כל שכן, מהפסוק מפורש (בשמואל ב' סימן כד יד) שאמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה, עיין שם. ולדידי לא קשיא מתרי טעמי. א', דיש לחלק בין עונש לתוכחה, והבן. והשנית, דמבשר ודם אין בהלה כל כך, לפי שאין בידו לעשות מה שירצה, אבל כשהשי"ת מוסרו ביד אדם ח"ו, ודאי עושה באכזריות טפי, והבן. עוד יתכן שנתכווין באמרו ועתה אל תעצבו, רק אחר זמן רב בזמן עשרה הרוגי מלכות, ואחר כך מצאתי רמז זה על עשרה הרוגי מלכות בכלי יקר בשם יש אומרים.