בית יעקב על התורה
ויצחק אבינו אחז תמיד באותה המדרגה, אשר אין לו שום בחירה מצד עצמו רק הכל הוא מהש"י. ועשו נולד מסוספיתא דדהבא כדאיתא בזוה"ק (מצורע נו.), שהוא עושה הכל ואומר שאין שום בחירה. נמצא אשר מזה הד"ת מינה דינין מתערין, שיצחק היה בחינת גבורה שהוא גודל הכח וההכרה בד"ת, ומסוף מדרגה שלו נולד עשו, אשר אמר שאין צורך לבחירה והתפשט בכל אות נפשו. וע"ז כתיב, מי ימלל גבורות ה', שזה כתיב על יצחק שהיה בחינת גבורה, והיינו שהיה בו הכח והגבורה מד"ת, כי לאברהם אבינו לא היה לו רק הצמצום מכל דבר, כדאיתא בש"ס (שבת י:) שאיף ליה מאותו המין, וכמו שנתבאר שם, כי בעולם הזה אין לנו רק צמצומים וסבלנות כמו שבת אשר נרמז על לעתיד, דאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שרומז שלעתיד לא יצטרך האדם לפעול כלום. ובעולם הזה בשמירת שבת יש סבלנות וצמצומים, כמו כן בכל הד"ת והמצות, שגוף הטובה היא צפונה לעתיד. ואין לנו רק הרגלים והסוף מהטובה, שהם מלובשים בעולם הזה בצמצומים גדוליםלועיין לקמן פרשה זו אות יג ד"ה כמו מצות ובהערה עט שם.. כמו כן הראה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה כל הטובה, שיראה את הטובה, כדכתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, שראה את כל הטובה, אבל גוף הטובה לא היה לו, כי בהנסיון האחרון בעת שהשי"ת אמר לו אל תשלח ידך אל הנער היה לו סבלנות מאד, כי היה משתוקק ומצפה שיעלהו לעולה. נמצא שאברהם אבינו ע"ה בכל פעולותיו היו לו צמצומים בכל דבר. אבל יצחק אבינו טעם טעם בכל המצות כמו בדברי עולם הזה. ואצל אברהם היה נקרא רק על לבבך, אבל אצל יצחק היה בלבבך, וזהו אברהם הוליד את יצחק, היינו מחמת שבאברהם היו אורחות צדקותיו הולך ואור עד נכון היום (משלי ד׳:י״ח) מזה נולד יצחק אשר גם שלא מדעת היה נמשך אחרי השי"ת ביתר שאת. ולזה נאמר בו ואוכל מכל, היינו שהטובה היה לו אבל הראיה לא היתה בו, היינו שלא מדעת היה בו הקדושה אמיתית, כי אף אצל הברכות נאמר ותכהין עיניו מראות. והיינו באם היה בו הראיה לא היה כל כך עומק טובה בהברכותלזעיין מי השלוח ח"א פרשת תולדות ד"ה ויהי כי זקן, ובגליון שם אות יא מבואר: כי ענין יצחק אבינו ע"ה היה עיקר במה שהנהיגו השי"ת שלא מדעת, כמו הברכות שברך את יעקב ובזה כוון לעומק רצון השי"ת. ובכל מקום שעשה בדעת היה צריך לבירורים, לקמן פרשה זו אות לה, בית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויהי [א].. וזה דאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) יצחק אחיד בחושך. היינו שעיקר עמקות שלו היה בלא הראיה, רק שלא מדעת היה בו העומק טובלחבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויהי [ב].. וכדאיתא בזוה"ק (וארא כג:) סתימו דעיינין היא אספקלריא דנהרא יותר ובפתיחו דעייינין היא אספקלריא דלא נהרא. אבל ביעקב היה בו מדת שניהם, שיעקב אבינו הוא עמודא דאמצעיתא, ולכן כתיב בו וכי יש לי כל (בראשית לג). ולזה כתיב באברהם בכל, היינו שהיה לו הראיה על שטח הטובה. וביצחק כתיב מכל, היינו שהיה לו מעומק הטובה בלי הראיה. וביעקב כתיב כל, היינו שהיה לו הראיה והטובה, ורק מצד מדת יצחק כתיב בו ביעקב ג"כ ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מ״ח:י׳) כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב) שלא כתיב בו ותכהין רק כבדו:
כתונת פסים
ולזקני ישראל, מנהיגי הדור עמוד גמילות חסדים, דבארנו ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מח, י), מה שהי' ראוי לראש הדור והעיר שנקרא עיני העדה להשגיח ולפקח בעסקי הצבור לשם שמים, ומחמת זוקן, שנתיישן הדבר אצלם שלא להנהיגם לשם שמים רק לכבוד ולתפארת, גם שירצה אחר כך לראות אינו יכול לראות, כי כבדו מזוקן וכו', יעו"ש, וכד רגיז רעיא וכו'. מה שאין כן שבאה דעת שנקראת משה, קרא לזקני ישראל וכו'.
כתונת פסים
ונגד זה אמר ויהי ביום השמיני, שהוא עולם הבא מדת שמיני, ויהי צער לרוב העולם, שכלו ימיהם בעולם הזה בחמדת עולם הזה, שהוא תאוה הנראה לעינים. ואז קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ר"ל כאשר יהיה הקריאה ליתן דין וחשבון על מעשיו, בעולם הבא לפני בית דין של מעלה, שהם הסנהדרין ומשה על גביהם, וז"ש קרא משה לאהרן שהי' סוג א', לכהונת ה' שעשו כך שלא יצאו מפתח אוהל מועד ז' ימים, כמ"ש ויעש כן אהרן וכו'. וסוג ב' ולבניו, שהם פחותין במדרגה כמו מדרגת בן הפחות ממדרגת אביו. סוג ג' ולזקני ישראל, אשר כבדו עיניהם מלהשגיח ולעבוד לשם שמים, וכמ"ש (בראשית מח, י) ועיני ישראל כבדו מזוקן ולא יוכל לראות וכו', עיין בדף הקודם, והיינו (יחזקאל לז, ד) עצמות היבשות וכו', לכך מפני שיבה תקום, קודם יבישת התקוה, לפקח על עצמו ועל אחרים, וק"ל.