דגל מחנה אפרים
ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו ויחבק להם וינשק להם וכו' וישם את אפרים לפני מנשה והקשה האוה"ח ויחבק אותם וינשק אותם היה ראוי לומר ופירש הוא ז"ל כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק ולזה אמר להם ולא אמר אותם ע"כ דבריו וי"ל לפע"ד בדרך רמז בענין הזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ הקדמת הספרים הקדושים של הכהן הגדול ועיני ישראל הם הצדיקים שהם עיני הדור ע"ש שמשגיחים ומסתכלים תמיד בכל פעולותן של אותו הדור שלא יעשו ח"ו שום עולה ופרצה ואם רואה הצדיק במעשיהם איזה עול אזי מוכיחים נגד פניהם להחזירם למוטב ע"כ: וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק ועיני ישראל היינו הצדיקים וחכמים שהם עיני ישראל כבדו מזוקן היינו שכבדו מלהסתכל בפעולות ישראל והיינו מזוקן ר"ל מחמת שמעשיהם הרעים נתיישן מאוד והורגלו בהם כ"כ עד שנדמה להם כהיתר ולכך א"א כלל להוכיח אותם על מעשיהם כי בעיניו אין עושה שום רע ח"ו רק הוא צדיק גמור אע"פ שעושה כל הרעות לא נחשב בלל בעיניו זה לדבר רע רק מחמת הרגל נעשה טבע ולכך לא יוכל לראות היינו א"א לסבול ולהכיל ולראות במעשיהם מגודל השברון לב שרואים שהעם מתפרצים כ"כ ובעיניהם אין עושים שום רע חלילה רק כולם צדיקי' גמורי' וא"א להוכיח אותם ואעפ"כ ויגש אותם אליו היינו שאע"פ שקש' לצדיק מאוד מעשיה' הרעים עכ"ז הוא מקרב אותם אליו בחושבו ועמך כולם צדיקי' אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ויחבק להם הוא ג"כ לשון קירוב שחובקו בזרועותיו והיינו שהוא מקרב לרוצים להתקרב אל הצדיק בכל מיני קורבה וחיבה ועוד יותר מזה וינשק להם היינו דביקות וזיווג רוחא ברוחא ולרמז זה ג"כ נכון שלא אמר אותם כתירו' האוה"ח היינו שבאמת לא יוכל להיות הקירוב במקום הקירוב מחמת האמת שאינו נהנה מפעולותיה' ובפרט שא"א להיות זיווג ודביקות רוחא ברוחא כראוי כי איך יקושר נפש צדיק בנפש עשות רע שהם שני הפכיים עכ"ז קירבם רק שלא היה הקירוב במקום הראוי והאמיתי כאשר אם יטיבו מעשיהם וישם את אפרים לפני מנשה כי שני בחינות אלו אפרים ומנשה יש בישראל מנשה ע"ש כי נשני אלקים וכו' היינו לשון שכחה ששוכחים בה' הנכבד והנורא במעשיהם הרעים ואפרים הוא לשון פרה ורבה היינו שעכ"ז הם מלאים מצות וכו' והוא שרימז הפסוק שהצדיק מקרב מאוד אפי' את כל הרשעים והוא משים אותו בחי' הטוב של אפרים שבהם לעיקר וראש לפני בחי' הרע שבהם שהוא מנשה כי מנשה הבכור היינו דבאמ' מנשה היינו הבחי' הרע שבהם הוא העיקר ומתגבר יותר בהם מ"מ הצדיק מלמד זכות על ישראל כנ"ל וי"ל שהוא ג"כ טעם כי מנשה הבכור היינו שזה אמרו' הצדיק מה שהם שוכחים בה' הוא בראשונה ובהתחלה ואח"כ נזכרי' בה' ומתחרטי' מאוד על מעשיה' ומקבלים עלעצמם שיטיבו שוב מעשיהם כי זה דרך הצדיק ללמד תמיד זכות על ישראל עם קדוש ולקרבם בשתי ידים באהבה וחיבה ישמע חכם ויוס' לקח במוסר השכל הזה הנוהג תמיד ובפרט בדורותינו כי תורת ה' תמימ' עומדת לעד:
ספורנו
לא יכול לראות. היטב כדי שתחול עליהם ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם. וכענין ויראהו ה' את כל הארץ כדי שיברך אותם. וכן באלישע ויפן אחריו ויראם:
קיצור בעל הטורים
מזקן כתיב חסר על שם ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כשם שרימה יעקב לאביו בברכתו כשכהו עיניו כך עשה לו בנו בברכו אותם שהחליף לו יוסף מנשה באפרים: