Chasidut על בראשית 48:2

ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' (בראשית מז כח). יש לדקדק בהאי פרשה טובא. (א), דאמר ויחי יעקב, דהיה לו לומר ויהי יעקב דודאי היה בחיים. (ב), דקדוק האלשיך למה לא נזכר כמה חי בפדן ארם וכמה בארץ כנען. (ג), דאמר אחר כך ויהי ימי יעקב שני חייו, הוה ליה למימר ויהי ימי חייו. (ד), ימי ימי למה. (ה), דאמר אחר כך (בראשית מז כט) ויקרבו ימי ישראל, דשינה מיעקב לישראל (ו), דאיפכא מסתברא. (ז) אל נא תקברני במצרים, ואחר זה אמר (בראשית מז ל) ושכבתי עם אבותי, ואחר זה ונשאתני וגו'. דקשה ממה נפשך אם ושכבתי היינו השכיבה במערה, האיך אמר אחר כך ונשאתני וגו', ואם קאי על הגויעה כפירוש רש"י (ד"ה ושכבתי), הלא אמר מקודם אל נא תקברני וגו'. (ח) למה חזר ושינה לקרא שמו יעקב, דכתיב (בראשית מח ב) ויגד ליעקב. (ט) באותו ענין שקרא שמו יעקב, חזר לומר ויתחזק ישראל. (י), דהיה ראוי' לומר ויתחזק וישב, ולא לכתוב לא ישראל ולא יעקב דהא ביה איירי קרא. (יא), הקבצו וגו' (בראשית מט ב), הלא כבר אמר האספו (בראשית מט א). (יב), למה לעיל לא אמר ושמעו, וכאן אמר ושמעו. (יג), למה אמר בני יעקב, ולעיל אמר סתמא האספו. (יד), בני הוה ליה למימר. (טו), למה חזר ואמר ושמעו. (טז), למה שינה מהאספו להקבצו. (יז), למה שינה לומר אל ישראל אביכם. (יח), מה שיש לדקדק בגמרא דתענית (דף ה' ע"ב) דאמר שם רב נחמן ורבי יצחק הוי יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא, אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה, בתר דסעיד א"ל הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת, א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא, א"ל מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, עכ"ל הגמרא. והנה קשה וכי מהלכות דרך ארץ הוא להפסיק את חבירו באמצע האכילה, אף אם לא ידע ממימרא דר' יוחנן. (יט), קשה על ר' יצחק האיך השיבו הכי אמר רבי יוחנן, כיון דיש בו סכנה. (כ), יעקב אבינו מה ענינו לכאן. (כא), למה מתאר אותו בשם יעקב, ולא בשם ישראל שהוא התואר המעולה. (כב), הלא מצינו כמה פעמים בגמרא שנזכר יעקב ולא תארוהו בשם אבינו, כמו יעקב תיקן תפילת ערבית (ברכות כ"ו ע"ב) וכדומה. וכאן תיאר אותו בשם אבינו, ולא דבר ריק הוא. (כג), שהקשה וכי בכדי חנטו חנטייא, הוה ליה להקשות איך חנטו. (כד), מה השיב לו מקרא אני דורש וכו', מכל מקום תשובתו נשארה מעל מהכתובים מפורשים. (כה) מה זרעו בחיים, והלא יהיה גלגול מחילות וישועה גם להמתים שבחוץ לארץ. (כו), לבאר המדרש תנחומא (ויחי סי' ב') ויקרבו ימי ישראל למות, א"ל הקב"ה חייך אתה נטמן ואין אתה מת, מהו ויקרבו, א"ל הקב"ה היום קובל עליך לומר שהוא יקום, עיין שם. והוא משולל הבנה. אלו קושיות שקשה בפרשה זו, מלבד הקושיות העצומות בענינים אחרים וכמה מקראות יתיישבו בס"ד.

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מח א). פירש רש"י (ד"ה ויאמר) אחד מן המגידים וזה מקרא קצר, ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד תורה וכו'. והנה המזרחי דקדק דהוה ליה לרש"י לומר אחד מן האומרים, כמו דכתיב (בראשית מח ב) ויאמר ליעקב. וכתב וז"ל: להודיע שפי' ויאמר ליוסף ויגד ליוסף, על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה, עכ"ל. והנה הוא ז"ל הרבה לנו המבוכה, דקשה טובא על הפסוק דראוי לומר ויגד ליוסף. ועוד קשה על מה שכתב רש"י ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', דבמאי פליגו, והמזרחי כתב דר"ל ואין זה מקרא קצר, עכ"ל. ואינו נכון לפענ"ד, דהא לא נתפרש בתורה כלום מזה ומקרא קצר הוא. ועוד יש לדקדק דעל הפסוק דבסמוך ויגד ליעקב לאמור הנה בנך יוסף בא אליך, כתב רש"י (ד"ה ויגד) וז"ל: ולא פירש מי, וזהו קיצור לשון והרבה מקראות יש קצרי לשון, עכ"ל. יש לדקדק דלמה משנה רש"י הלשון, ולא כתב כדלעיל אחד מן המגידים, או למה לא כתב לעיל כמו כאן. ועוד דלמה כאן מביא ראיה והרבה מקראות יש וכו', ולא לעיל. ועל כולם יש לדקדק דמה הוא הלשון אחד מן המגידים, בודאי מי שהגיד היה המגיד בזה, והוא תמוה גדולה לענ"ד. והנ"ל בזה דודאי הכלל של המזרחי הוא נכון מאד, דהגדה נופל בחדשות, דכן היא טיב לשון הקודש דלכל אחד מהשמות הנרדפים יש הוראה מיוחדת, ויתכן דהגדה דהוא לשון קשה, נופל בדבר חדש דהגדתו עושה רושם בלב השומע ומתפלא. ולפי זה קשה טובא דהלא אמרו רז"ל (ב"מ דף פ"ז.) עד יעקב לא הוי חולשא, ואם כן לפי זה זה הוי דבר חדש לגמרי שעדיין לא היה מיום ברא אדם על פני האדמה נאמר ויאמר, ובביאת יוסף לאביו דאינו דבר חדש כל כך נאמר ויגד ליעקב. אך הנ"ל בזה כדי ליישב הכתובים, דהנה יוסף מלך היה וכל עסקי המדינה נחתכין על פיו, והנה מן הצורך היה שכל דבר שיתחדש יגיע לאזניו כדרך המלכים, וגם ודאי דהיה לו ממונים על זה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, והנה כל החדשות מוטל על אלו להודיע למלכם, והנה כאשר בא זה הממונה אל המלך, תיכף נעשה זה הפועל בלב המלך שנתחדש איזה דבר, ואם כן אינו מחוסר רק אמירה. מה שאין כן יעקב שאין עסקי המדינה עליו ומה לו אל הדברים שנתחדשו, ולא היה לו ממונים על זה, אם כן כל דבר שיתחדש, נתחדש אצלו מעת האמירה. והנה אם דבר חדש הגדה יקרא, הממונים להגיד חדשות מגידים יקראו, ועל פי זה תבין דברי רש"י ז"ל דנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, דקשה טובא ויגד היה לו לומר כמ"ש, לכך כתב אחד מן המגידים דייקא, ור"ל דכיון שבא, שוב הגדתו לא יקרא אלא אמירה והבן. ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', לכך נאמר ויאמר, כי תיכף בעת ביאת אפרים לביתו, ידע יוסף שנתחדש איזה דבר עם יעקב, דאם לא כן לא היה מבטל אפרים מתלמוד תורה. והנה שם נאמר ויגד ליעקב לפי שלא היו לו ממונים, לכך לא פירש רש"י אחד מן המגידים, רק ולא פירש מי, והבן. והנה בכתוב הראשון אף שהוא מקרא קצר, מכל מקום סמוך אסתמא דמלתא דמלך יש לו ממונים, ואם כן אין זה קיצור לשון כל כך, אבל בקרא השני הרי זה קיצור לשון, לכך כתב רש"י וזהו קיצור לשון והרבה מקראות וכו', והבן זה. ועל פי הכלל של המזרחי נ"ל לפרש הפסוק (בפרשת יתרו, שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (שמות יט ד) אתם ראיתם וגו'. דהנה דברי תורה הם כתפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה יא) כמ"ש הרמב"ם, ועיין מה שכתבתי בפסוקים הנ"ל אתם ראיתם וגו'. והנה לפי זה המון עם שאינם לוקחים הדברים רק על פי פשוטיהם, לא נתחדש להם שום דבר רק מה שראו בעיניהם, אבל ליחידי סגולה נתחדש להם המכוון שהוא התפוח הזהב שבתוכו, לכך אצל ההמונים הוי רק אמירה, ואצל החשובים הוי הגדה, והבן כי נכון הוא בס"ד.

גַּם צִיצִית מְתַקְּנִין ג' עֲבוֹדוֹת שֶׁמַּפְסִידִין עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם, עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנא דבי אליהו רבא פרק כו סעיף יט ושם נמצא תן מגזל תן מגלוי עריות תם משפיכות דמים תדא"ר פרק כ"ו)" "לְדֹרֹתָם"-לְדוֹר-תָּם, תָּם מִן הָעֲבוֹדָה זָרָה, תָּם מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים וְזֶה בְּחִינַת תָּם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם זוֹ מִינוּת, הַיְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, זֶה זְנוּת, הַיְנוּ גִּלּוּי עֲרָיוֹת נִמְצָא, שֶׁצִּיצִית מַצִּיל מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְכֵן מַצִּילִין גַּם כֵּן הַצִּיצִית, שֶׁהֵם תִּקּוּן, הַלְּבוּשִׁין מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים הַתְּלוּיִם בִּפְגַם הַבְּגָדִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת טַלִּית אָדוֹם הַנֶּאֱמַר בְּעֵשָֹו שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית כ״ה:כ״ה), "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵֹעָר" וּפֵרֵשׁ רש"י, כְּטַלִּית וְכַנִּזְכָּר זֶה לְעִנְיָן אַחֵר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל (בסימן ח') וְעַל-כֵּן הַפּוֹגֵם בַּצִּיצִית נֶאֱמַר עָלָיו (ירמיהו ב׳:ל״ד), "גַּם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים", כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב) כִּי פְּגַם הַצִּיצִית פְּגַם הַבְּגָדִים הוּא בִּבְחִינַת שְׁפִיכוּת דָּמִים בִּבְחִינַת (ישעיהו ס״ג:ב׳) מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁיךָ. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (יד) אֲבָל צִיצִית הוּא תִּקּוּן הַבְּגָדִים, בְּחִינַת טַלִּית לָבָן הֵפֶךְ טַלִּית אָדוֹם שֶׁל עֵשָֹו הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צִיצִית מַצִּיל מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, כִּי אָז אֵינוֹ עוֹבֵר עַל אֶל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם (אבות פד) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁפִיכוּת דָּמִים כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת (שם) אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיוֹת וְעַל-כֵּן צִיצִית, שֶׁהֵם עִקַּר תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁין, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד כַּנַּ"ל. וַאֲזַי הוּא מְכֻבָּד וַאֲזַי הוּא בְּוַדַּאי מְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיוֹת וְנִצּוֹל מִלַּעֲבוֹר עַל אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם נִמְצָא, שֶׁצִּיצִית מַצִּילִין מג' עֲבֵרוֹת הַנַּ"ל, כִּי צִיצִית הֵם תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, וְעַל-כֵּן צִיצִית מְסֻגָּל לִרְפוּאָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן ז'), כַּמְּרוּמָז בַּפָּרָשָׁה (בראשית מ״ח:ב׳), "הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלַיִךְ" שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַצִּיצִית, כַּמְבֹאָר בִּפְרִי עֵץ חַיִּים וְעַל-יְדֵי זֶה "וַיִּתְחַזֵּק יִשְֹרָאֵל", כִּי עַל-יְדֵי הַצִּיצִית זוֹכִין לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְּבַר ה' כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי דְּבַר ה' זוֹכִין לִרְפוּאָה מִן הַשָּׁמַיִם עַל-יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם בִּבְחִינַת וּבָרֵךְ אֶת לַחְמְךָ וְגוֹ' וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה וְכוּ', (שמות כ״ג:כ״ה) בְּחִינַת בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ וְכוּ', כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם: