ישמח משה
ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מח א). פירש רש"י (ד"ה ויאמר) אחד מן המגידים וזה מקרא קצר, ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד תורה וכו'. והנה המזרחי דקדק דהוה ליה לרש"י לומר אחד מן האומרים, כמו דכתיב (בראשית מח ב) ויאמר ליעקב. וכתב וז"ל: להודיע שפי' ויאמר ליוסף ויגד ליוסף, על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה, עכ"ל. והנה הוא ז"ל הרבה לנו המבוכה, דקשה טובא על הפסוק דראוי לומר ויגד ליוסף. ועוד קשה על מה שכתב רש"י ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', דבמאי פליגו, והמזרחי כתב דר"ל ואין זה מקרא קצר, עכ"ל. ואינו נכון לפענ"ד, דהא לא נתפרש בתורה כלום מזה ומקרא קצר הוא. ועוד יש לדקדק דעל הפסוק דבסמוך ויגד ליעקב לאמור הנה בנך יוסף בא אליך, כתב רש"י (ד"ה ויגד) וז"ל: ולא פירש מי, וזהו קיצור לשון והרבה מקראות יש קצרי לשון, עכ"ל. יש לדקדק דלמה משנה רש"י הלשון, ולא כתב כדלעיל אחד מן המגידים, או למה לא כתב לעיל כמו כאן. ועוד דלמה כאן מביא ראיה והרבה מקראות יש וכו', ולא לעיל. ועל כולם יש לדקדק דמה הוא הלשון אחד מן המגידים, בודאי מי שהגיד היה המגיד בזה, והוא תמוה גדולה לענ"ד. והנ"ל בזה דודאי הכלל של המזרחי הוא נכון מאד, דהגדה נופל בחדשות, דכן היא טיב לשון הקודש דלכל אחד מהשמות הנרדפים יש הוראה מיוחדת, ויתכן דהגדה דהוא לשון קשה, נופל בדבר חדש דהגדתו עושה רושם בלב השומע ומתפלא. ולפי זה קשה טובא דהלא אמרו רז"ל (ב"מ דף פ"ז.) עד יעקב לא הוי חולשא, ואם כן לפי זה זה הוי דבר חדש לגמרי שעדיין לא היה מיום ברא אדם על פני האדמה נאמר ויאמר, ובביאת יוסף לאביו דאינו דבר חדש כל כך נאמר ויגד ליעקב. אך הנ"ל בזה כדי ליישב הכתובים, דהנה יוסף מלך היה וכל עסקי המדינה נחתכין על פיו, והנה מן הצורך היה שכל דבר שיתחדש יגיע לאזניו כדרך המלכים, וגם ודאי דהיה לו ממונים על זה בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, והנה כל החדשות מוטל על אלו להודיע למלכם, והנה כאשר בא זה הממונה אל המלך, תיכף נעשה זה הפועל בלב המלך שנתחדש איזה דבר, ואם כן אינו מחוסר רק אמירה. מה שאין כן יעקב שאין עסקי המדינה עליו ומה לו אל הדברים שנתחדשו, ולא היה לו ממונים על זה, אם כן כל דבר שיתחדש, נתחדש אצלו מעת האמירה. והנה אם דבר חדש הגדה יקרא, הממונים להגיד חדשות מגידים יקראו, ועל פי זה תבין דברי רש"י ז"ל דנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, דקשה טובא ויגד היה לו לומר כמ"ש, לכך כתב אחד מן המגידים דייקא, ור"ל דכיון שבא, שוב הגדתו לא יקרא אלא אמירה והבן. ויש אומרים אפרים היה רגיל וכו', לכך נאמר ויאמר, כי תיכף בעת ביאת אפרים לביתו, ידע יוסף שנתחדש איזה דבר עם יעקב, דאם לא כן לא היה מבטל אפרים מתלמוד תורה. והנה שם נאמר ויגד ליעקב לפי שלא היו לו ממונים, לכך לא פירש רש"י אחד מן המגידים, רק ולא פירש מי, והבן. והנה בכתוב הראשון אף שהוא מקרא קצר, מכל מקום סמוך אסתמא דמלתא דמלך יש לו ממונים, ואם כן אין זה קיצור לשון כל כך, אבל בקרא השני הרי זה קיצור לשון, לכך כתב רש"י וזהו קיצור לשון והרבה מקראות וכו', והבן זה. ועל פי הכלל של המזרחי נ"ל לפרש הפסוק (בפרשת יתרו, שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (שמות יט ד) אתם ראיתם וגו'. דהנה דברי תורה הם כתפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה יא) כמ"ש הרמב"ם, ועיין מה שכתבתי בפסוקים הנ"ל אתם ראיתם וגו'. והנה לפי זה המון עם שאינם לוקחים הדברים רק על פי פשוטיהם, לא נתחדש להם שום דבר רק מה שראו בעיניהם, אבל ליחידי סגולה נתחדש להם המכוון שהוא התפוח הזהב שבתוכו, לכך אצל ההמונים הוי רק אמירה, ואצל החשובים הוי הגדה, והבן כי נכון הוא בס"ד.
ישמח משה
ויקרא יעקב וגו' האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים (בראשית מט א). נ"ל על פי המבואר בשורש גיד, כי הוא לשון המשכה, ולכך נקראו גידין, והגדה שבא בלשון זכר הוא מטעם זה, דהרי כתב המזרחי על הפסוק (בראשית מח א) ויאמר ליוסף, כי על החדשות נופל לשון הגדה, ועל פי זה פירשתי בפסוק (שמות יט ג) כה תאמר וגו'. והטעם כי בחדש שייך לשון הוצאה, שהוציא דבר גדול שלא היה ידוע עד עתה, והנה מבואר בספר נצח ישראל (פרק א') דלכך גלה הוא בה"א, רומז על ד' קצוות וגם באמצע, והאמצע איננו פיזור והוא כח האחדות הנשאר בהם אשר יאחד אותן, ולכך אותיות גלה הם אותיות גאל, רק שנעשה הפיזור לאחדות שהוא נרמז באלף של גאל, עיין שם ושפתים ישק. והנה יעקב אבינו המשיך להם כח האחדות מאז, שהכח ההוא יאחד ויקבץ אותן. ועל פי זה יתבאר אמרם (פסחים נ"ו ע"א) שאמר להם שמא ח"ו יש פסול במיטתי והוא הפירוד, והשיבו כשם שאין בלבך רק אחד וכו' הדה"ד (דברים ו ד) שמע ישראל, ואחדות דלתתא באחדות דלעילא תליא, ענה הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל כי הוא אלקינו ואנחנו עמו וכביכול אין מלך בלא עם, ובהתגדל עם אחד נתגדל כבוד מלכותו. וזה אמרו האספו, היינו שיתקשרו באחדות ובקיבוץ, והיינו שיכינו עצמם לכך, כי הדברים הרוחניים העליונים לא יחולו רק באם ימצאו המקבל מוכן כמבואר בעקרים, ואגידה לכם, ר"ל ואמשך לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים היינו הקיבוץ והאחדות שיהיה במהרה בימינו. ועיין שם עוד בספר נצח ישראל בסוף פרק א', מ"ש המדרש (ב"ר פ"ב י') מה ראה יעקב לקבור את רחל בדרך אפרתה, אלא שתהיה מבקשת רחמים על בניה. ביאור הדברים כי רחל היא עקרת הבית, וכל מי שיקרא בית כולל ומאחד הכל, ולפיכך נקראו ישראל על שם רחל, ולזה נקברה בדרך, שאם היתה נקברת במערה, לא היה נשאר אצל ישראל שהם בגלות כח המקבץ והמאחד את ישראל, נקברה בדרך, ולכך מבקשת רחמים עד שיהיו נקבצים קיבוץ גמור עיין שם, וכונתו למדת רחל ששם הקיבוץ והאחדות, על כן נקראת כנסת ישראל. וזה אמרם (מגילה כ"ט ע"א) בכל מקום שגלו שכינה עמהם, והיינו כח המאחד והיינו מדת מלכות, על כן דוד גואלינו שהוא כנגד אבן מאסו הבונים (תהלים קיח כב), ובו כח הקיבוץ, ועל פי זה תבין יותר ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והבן. ועל פי זה יתבאר (בראשית מח ה-ז) ועתה שני בניך וגו', אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וסמיך ליה (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן, עיין פירוש רש"י. וצריך להבין הסמיכות, וכבר כתבנו בזה. וכעת לחדש באתי, כי יעקב הבטיחו שאפרים ומנשה יתחלקו לב' שבטים, ונפקא מינה רק בעת שישראל יושבין על אדמתם. והנה כבר ידעו שיגלו ומה לו בזה שהבטיחו, לכך אמר לו ואני בבואי מפדן וגו', להורות שנשאר אצלם כח המאחד והמקבץ להושיבן אל אדמתם, והבן. ועוד י"ל על פי המבואר בספר הנ"ל (פרק מ"ד) בענין שבטי ישורון, שהם כנגד מלת אחד, כי שבט לוי הוא אחד הנבדל מהכל, וח' בני הגבירות, והיינו על ידי שיוסף נתחלק לשנים, וד' בני השפחות, עיין שם. וזה היה כונת יעקב לחלק ליוסף לעשות פועל דמיוני לקשרם באחד, כדי שיהיה בהם שורש אחדות, ומטעם זה נקברה רחל על אם הדרך שיהיה פועל דמיוני, ועיין ברמב"ן מ"ש על בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב), לכך סמיך ליה ואני בבואי מפדן כנ"ל.
אגרא דכלה
ויהי אחרי הדברים וכו' ויאמר ליוסף (בראשית מח א). כבר ידעת שלא פירש מי האומר, ובעלי הפשט הוצרכו לומר שהוא מקרא קצר. ונ"ל די"ל דקאי אפסוק דלעיל (בראשית מז לא) שאמר וישתחו ישראל על רא"ש המט"ה, ופירש רבי שמעון בן יוחאי בזוהר הק' (ח"א רכ"ה ע"ב) רא"ש המט"ה מאן הוא, דא הוא יסוד רישא דערסא קדישא, עיין שם. ולפי זה ידוקדק שפיר ויהי אחרי וכו' ויאמר ליוסף. ר"ל רא"ש המט"ה הודיע ליוסף דהוא קאים בדרגא הלזו, ומשם באה לו האמירה, והרגיש שיעקב חולה דגוף וברית חשבינן חד. שוב ראיתי שרש"י ז"ל רמז זה גם כן בדבריו, שכתב הר"י ז"ה מקרא קצר. ולקמן (בראשית מח ב) אצל ויגד ליעקב כו', כתב ויגד המגיד ול"א פיר"ש מ"י. ולמה שינה בלשונו וכתב בכאן הר"י ז"ה מקרא וכו'. אך הוא להורות דזה בלבד הוא קצר, אבל מפורש בפסוק הקודם. [אבל לקמן אצל ויגד ליעקב כו', אינו מפור"ש כלל מי המגיד, על כן כתב בשם ולא פיר"ש מ"י], (עד כאן מהשמטות בסוף ספר קהלת יעקב).