קדושת לוי
גור אריה יהודה מטרף בני עלית (בראשית מט, ט). פירוש רש"י מתחלה גור ולבסוף אריה. הנה ידוע שעיקר הגלות הוא רק בכדי להעלות הנצוצות שנפלו בקליפה מחטא אדם הראשון וישראל סובלים יסורי הגלות עד בא העת שתכלה כל הרשעה וכשתהיה עלייה להנצוצות הנ"ל אזי בוודאי יהיה הגאולה תיכף ומיד ואז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' הארץ ומלואה ואז יתגדל שמו הגדול כמו שכתוב בישעיה. והנה גם בגלות המר הזה הקדוש ברוך הוא עושה עמנו תמיד ניסים ונפלאות כמאמר ועל נסיך וכו'. ומכל שכן בעת הגאולה אז יהיה ניכר גדולת הבורא ברוך הוא ומכל שכן כשנהיה בארצינו אז יהיה ניכר גדולת הבורא באלף אלפי אלפים רבבות אשר לא יוכל שום בריה לספר. אבל בעת הגלות הזאת יש כמה רשעים אשר נכנס רוח שטות בלבם לפי שרואים שאנו סובלים כמה יסורים אז יש להם מקום להטעות ונמצא בגלות הזה נקרא כביכול גור, וכשתהיה הגאולה אז יקרא אריה. וזה גור אריה יהודה, מתחלה גור ולבסוף אריה, ואימת יקרא אריה כשתהיה עלייה להנצוצות. וזהו מטרף בני עלית. כן יתן השם יתברך שיתעלו אלו הנצוצות במהרה ויבא משיח צדקנו אמן:
קדושת לוי
או יבואר, גור אריה יהודה מטרף בני עלית (בראשית מט, ט). יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (מדות ד, ז) מה ארי רחב מלפניו וצר מלאחריו אף היכל צר מלאחריו ורחב מלפניו. הכלל הוא, כשהשם יתברך משפיע טובות על הגוים הוא בכדי ליתן להם כל טובם ושכרם בעולם הזה כדי ליפרע מהם בעולם הבא ובישראל הוא להיפך להרבות שכרם לעתיד לבא. וזהו הרמז אף היכל, הוא רומז ומורה על ישראל, רחב מלפניו, מורה לעתיד לבא. וצר מלאחריו, מורה על עולם הזה וזהו הרמז בפסוק מטרף בני עלית, כשאתה עושה תשובה על מעשים הרעים עלית יש לך עלייה יותר כמאמר חכמינו ז"ל במקום שבעלי תשובה וכו':
אגרא דכלה
"גור אריה וכו' (בראשית מט ט). "גור תרין ריש פסוק במסורה. דין. ואידך גור בארץ הזאת (בראשית כו ג). הוא שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרוייא, היינו בימי שאול שהיה דוד גר בארץ פלשתים, (אשר שם נאמר ליצחק גור בארץ הזאת), כבר היה לשם שלטון על השש מאות איש אשר נתקבצו אליו ויהי עליהם לשר (שמואל א' כב ב):