צרור המור על התורה
ואם הוא רמז למלך המשיח כמו שכתבתי למעלה. שזהו עד כי יבא שילה מלך המשיח שהמלוכה שלו. אם כן ברכת יעקב ומשה רבינו עליו השלום אף על פי שיש בהם פנים רבים על מלכי ישראל. עיקרם לעתיד לבא על מלך המשיח ועל ארבע גליות. ולכן אמר יעקב גור אריה יהודה. כי אז יראה חזקתו וגבורתו. מטרף בני עלית כלומר מטרף האומות בד' גליות בני עלית לשלום. אף על פי שנפלת וכרעת באלו ארבע גליות וזהו כרע בגלות בבל. רבץ בגלות מדי. כאריה וכלביא בגלות יון. מי יקימנו בגלות אדום. או כאריה בגלות יון. וכלביא בגלות אדום. שחזרו מאריה לביא. ועם כל זה מי יקימנו. כאומרו מי זה בא מאדום וגומר. וכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת. כי היא מעצמה אין בה כח לקום. כמו שאמרו בזוהר נפלה ולא תוסיף קום מעצמה. וזהו מי יקימנו ויעלנו אף על פי שנפל וכרע. ואז יהיו קיימים במלכותם לעולם. וזהו לא יסור שבט מיהודה. וזה יש לך להמתין עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. כדכתיב ונלוו גוים רבים אל השם. ואז יתענגו ברוב שלום. וזהו אוסרי לגפן עירה וכו'. כמו שפירשתי למעלה על הנקמה. וכנגד זה אמר משה רבינו עליו השלום שמע השם קול יהודה בגלות בבל. ואל עמו תביאנו בגלות מדי. ידיו רב לו בגלות יון. ועזר מצריו תהיה בגלות אדום. אחר שאין לו כח מצד עצמו. וכל זה הוציאוהו יעקב ומשה רבינו עליו השלום ממאמר לאה שאמרה הפעם אודה את השם. יותר מבשאר הגליות שקמתי במהרה. אבל עכשיו שהייתי שכולה וגלמודה שכוחה ועזובה מאוסה כנדה. וה' עזרני ומעפר הקימני. ראוי לי להודות לה' על טובות גמלני. וזהו הפעם אודה את ה'. וכן הפעם אודה את השם יותר מבשאר גליות. לפי שבשאר גליות לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי וכו'. כי מעט קט עמדתי. ובגלות אחר גלות נפלתי. אבל עכשיו בגלות רביעי. נתעוררתי וקמתי ולא אוסיף עוד לראות רעות. כמאמר תמים דעות ועיניתך לא אענך עוד. וכן ראוי לי להודות לאלפים ולרבבות. וזהו הפעם אודה את השם. ולהורות על זה תמצא שאמר בכאן ותעמוד מלדת מה שלא אמר כן בשאר השבטים. לרמוז שילדה ד' בנים כנגד ד' גליות. ובראשון אמר כי ראה ה' בעניי בגלות בבל. כמו שאמר בו אני הגבר ראה עני. ובשני אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי בגלות מדי על יד המן. ובג' אמרה הפעם ילוה אישי אלי בגלות יון. שהושחרו פניהם של ישראל כשולי קדירה. עד שהעיר ה' רוח הכהנים והחשמונים וחבבו את ישראל עם השם יתברך. וזה ילוה אישי אלי. שהוא רמז לכהנים כמו שכתבתי. ובד' אמרה הפעם אודה את השם בגלות אדום. אחר שלא אוסיף לדאבה עוד בגלות אחר. וזהו שאמר בזה ותעמוד מלדת אשר פירושו אצלי. ותעמד מלדת לגלות. וזה למדתי ממה שמצאתי במדרש רני עקרה לא ילדה. וכי בשביל שלא ילדה רני אלא לא ילדה בנים לגיהנם. וכן בכאן ותעמוד מלדת לגלות כמו שהולידה עד עכשיו. וזהו וכל בניך למודי ה' ולא לימודי גלות. ורב שלום בניך כי אז יברך את עמו בשלום ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה:
ילקוט שמעוני על התורה
זאב וטלה ירעו כאחד זאב זה בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. טלה אלו השבטים שנאמר שה פזורה. ירעו כאחד אימתי כשיבוא בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם לא ירד בני עמכם וכיון שירד עמהם היו מצניעין אותו ומשמרין אותו. וכן יוסף אומר להם וירא את בנימין אחיו בן אמו. אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו נמצאו אוכלים כאחד שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו.
ילקוט שמעוני על התורה
וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם. באברהם מהו אומר בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע. ביצחק מהו אומר ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה אשפוך לפניו שיחי תפלה לעני כי יעטוף וכו'. ביעקב מהו אומר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא לשון תפלה שנאמר אל תתפלל בעד העם הזה וגו'. וכן הוא אומר אל תיראי תולעת יעקב מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה כך אין להן לישראל אלא תפלה. וכן הוא אומר ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך. וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא באברהם נאמר כי לא בקשתי אבטח מה תלמוד לומר בחרבי ובקשתי זו תפלה. וכן הוא אומר גור אריה יהודה ואומר וזאת ליהודה ויאמר וגו'. וכן ירמיה אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים המה כרעו ונפלו וגו' ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. וכן אסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלקיו וגו' כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון (הגדול) הזה ה' אלקינו אתה אל יעצור עמך אנוש. במשה מהו אומר וישלח משה מלאכים מקדש וגו' וירדו אבותינו מצרימה וגו' ונצעק אל ה' (אלקי אבותינו) וישמע (ה' את) קולנו. אמרו להם אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם הקול קול יעקב וישמע ה' את קולנו ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו והידים ידי עשו על חרבך תחיה מהו אומר לא תעבור בי פן בחרב וגו' אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב: