ישמח משה
ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו (בראשית נ טו). במדרש והשב זה יוסף, ישיב זה עשו, (והובא בפרשת דרכים דרך המצפה). והוא פלאי דמאי שאטייה דעשו לכאן. והנ"ל על פי מה שנתבאר בדברי הרא"מ פרשת וישב במחלוקת האחי יוסף עם יוסף במפרכסת, ולפי זה צריך לומר דהיה יוסף סובר דלא יצאו מכלל בני נח, והנה הקדושים הללו שפחדו מיוסף, אין לייחס להם העדר הבטחון, וכמו שהשיבם יוסף עשרה נרות וכו' (מגילה ט"ז ע"ב), רק דעתם היה אולי הלכה כדברי יוסף, והם עשו הכל שלא כדין ויענשו על ידו. והנה ידוע מתשובת מהרי"ט (הובא לעיל פרשת תולדות ד"ה ויהי עשו), דעל ידי שיצאו מכלל בני נח, זרעו של עשו אין להם זכות אבות כלל, ואין לירא מהם דבנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), והבן. וזה אינו אם נימא דלא יצאו מכלל בני נח, דהרי באומות הלך אחר הזכר (יבמות ע"ח ע"ב) והבן. וזה אמרם והשב זה יוסף, דאולי הדין עמו וממילא ישיב לנו זה עשו, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועיין שם בפרשת דרכים שמפרש המדרש הנ"ל, על פי דאיתא בתנחומא (ויחי סי' י"ד) מסורה בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, והטעם שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, הוא אומר להם למה רדפתם את יוסף אחיכם ואינם טובים ממנו, וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו למה רדפת את אחיך, ואינו יכול להשיבו, אם תאמר שעשה לו רעה, אף אחי שלמו לי רעה ואני שילמתי להם טובה, מיד הוא שותק. וז"ש השב זה יוסף ישיב זה עשו, שאם יוסף ישיב לנו רעה, אין לנו טענה על עשו במה שרדף את אחיו, עד כאן דבריו. ולענ"ד יש לומר עוד טעם על אמרם הנ"ל שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, על פי מ"ש התוספת בקדושין (דף ל"ט ע"ב [ד"ה מחשבה]) דבבן נח מחשבה רעה מצרפה למעשה, שנאמר (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וגו', ואם כן שאר השבטים הלא פסקו אנפשייהו דיצאו מכלל בני נח מאברהם, וזה שאמר הכתוב (בראשית נ כ) שאמר להם יוסף ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, כלומר ומחשבה רעה אין מצרפה למעשה, והיינו לטעמייהו דדין ישראל יש להם, ואם כן אין להעניש לעשו גם כן על החמס, והבן. אבל יוסף ובנימין דלא היו במכירת יוסף, אין צריכין לפסק זה, אלא סוברים דלא יצאו מכלל בני נח, אם כן בדין הוא שעשו יפול בידן, והבן. ועוד יש לומר ההיפך, על פי מ"ש בפרשת וישב דהיו מחולקין באבר מן החי דעוף, שהשבטים היו אוכלים דסברו דדין בני נח להם דמותר באבר מן החי דעוף להרמב"ם, ויוסף היה סובר דדין ישראל להם ואסור, ועל פי דברי מהרי"ט הנ"ל דעל ידי שיצאו מכלל בני נח, אין לזרעו של עשו זכות אבות, ואם כן שאר השבטים פסקו אנפשייהו דלא יצאו מכלל בני נח, אם כן יש לעשו זכות אבות, אבל ביד בניה של רחל דלא פסקו כך, נופל בידם כנ"ל, והבן. והפסוק (עובדיה א') מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת, נ"ל דידוע דיש וא"ו המחלקת, וידוע דכרת היינו שזרעו נכרתים, וידוע דבאמת אין הכרעה אם יצאו קודם מתן תורה מכלל בני נח או לא יצאו, ואומר הפסוק הנ"ל דעשו נתפס בדרך ממה נפשך, אם לא יצאו מכלל בני נח, אם כן הרי נידון על המחשבה, ואם יצאו מכלל בני נח, אם כן זרעו נכרתים ממנו דאין נחשבין לזרעו ואין לו זרע, וממילא דאין להם זכות אבות. והכי פירושו מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת, ר"ל או נכרת, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה יש לפרש גם כן המדרש (המובא בעיר בנימין סי' שמ"ב במסכת ב"ב) (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד, מפני מה (שמות טו יט) כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו אל תוך הים (שמות טו יח-יט). וגם אמרם בתרגום יונתן זה יתנו כל העובר על הפקודים (שמות ל יג), כל דעבר בימא יתן. על פי מה שביארתי בריש פרשת יתרו דמקריעת ים סוף אתה למד דיצאו מכלל בני נח, דאם לא כן מה נשתנו אלו מאלו, והנה מבואר בתנחומא פרשת תשא (סי' י') מחצית השקל היינו לכפר על מכירת יוסף, עיין שם. וכבר כתבנו דהיו מחולקין באבר מן החי דעוף, אם יצאו מכלל בני נח הדין עם יוסף וצריכין כפרה על מכירתו, מה שאין כן אם לא יצאו הדין עמהם, והוא הוי ח"ו כבעל לשון הרע ומוציא דיבה ואין ראוי להענש על מכירתו, כמו שאמרו רז"ל (פסחים קי"ח ע"ב) דראוי להשליכו וכו'. ואם כן כל דעבר בימא הרי קם בשיטתיה, דיצאו וכו', ולכך ניצל, אם כן צריך ליתן לכפר על מכירתו, ודו"ק, והנה הקושיא מה נשתנו, לא קשה רק אחר שנטבע פרעה וחילו, והבן דאז קשה מה נשתנו אלו מאלו (ילקו"ש רמז רל"ד). והנה מבואר במדרש ה' ימלוך בעתיד ולא מלך בהוה, לפי שעדיין צריכין לגלות. והנה מבואר בזוהר חדש פרשת וישב דהגלות הוא על ידי מכירת יוסף, והיינו ה' ימלוך לעולם ועד בעתיד ולא בהוה, מפני מה כי בא סוס פרעה ופרשיו אל תוך הים, וקשה מה נשתנו אלו מאלו, ועל כרחך צריך לומר דיצאו מכלל בני נח, אם כן יש בידם עון מכירת יוסף וצריך לגלות, והבן.
ישמח משה
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני (בראשית נ יט). עיין מ"ש בספר בית שמואל אחרון דהקשה דאין דרך הצדיק להשיב כך, דמשמע שאינו יכול להרע להם, ואם כן הוי הדיוק דאם היה יכול להרע היה עושה להם רע, ואין זה דרך הצדיק כי מחויב למחול כשמפייסין אותו (יומא פ"ז ע"א), עד כאן קושיתו. ובאמת כדבריו איתא במסכת בבא קמא פרק שור שנגח (בבא קמא דף ל"ח.) גבי עולא דאמר מאי אית ליה גבי נחמתא דבבלאי דגידופא היא, דאמרי מאי אפשר למעבד וכו' עיין שם, וכבר הארכתי בזה בדרוש בענין בלעם שאמר לא אוכל לעבור וגו' (במדבר כב יח). ועיין בט"ז ביו"ד סימן שע"ו ס"ק א' מה שמתרץ לקושית מהרש"ל, עיין שם. והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ"א:) רבי עקיבא כי מטי להאי קרא בכי, כתיב (במדבר ל יג) אישה הפרם וה' יסלח לה, במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה והיתה שותה יין ומטמאה למתים, ללמדך שאפילו המתכוין לאכול בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה, ועיין בנזר הקודש פרשה פ"ד (סימן י"ז), והעלה הא דרבי עקיבא דוקא בכי בהאי קרא, על פי דידוע דעשרה הרוגי מלכות נתפסו בעון מכירת יוסף, ומהאי טעמא נענש רבי עקיבא בעונש קשה יותר מכולם, לפי שהיה גלגול שמעון שהיה ראש המדברים בענין זה, והנה רבי עקיבא ידע זה שהוא יהיה נתפס בעון מכירת יוסף, ואי הוי אמרינן דאתכוין לבשר חזיר ועלה ביד בשר טלה פטור מהדין, דלא הוי ליה רק כמחשבה בעלמא, אם כן גם הוא פטור כו', אף על פי שהשבטים חשבוהו להמכירה לרעה, אלהים חשבה לטובה וכמו שאמר להם יוסף, אבל מהאי קרא מוכח דאפילו במתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה נענש, לכך בכה, עיין שם בארוכה. והנה כל זה בדיני שמים, אבל בדיני אדם בכהאי גוונא פטור. והנה השבטים אמרו (בראשית נ טו) לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו בעצמו את כל הרעה, על זה אמר להם יוסף אל תיראו ממני כי התחת אלהים אני, שמחייב בדין שמים על המחשבה לבד כגון המתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, הלא ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, ואין כאן מעשה רק מחשבה ופטור מדיני אדם, ומהדין אין ראוי לי להעניש אתכם, ונכון.