צרור המור על התורה
אחר כך אמר ויראו אחי יוסף עשרה כי מת אביהם. כבר אמרו במדרש מה ראו. אלא שראו ליוסף שעמד על הבור שהשליכוהו בו לברך כדין התורה ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ולכן ראו ופחדו אולי יזכור הרעה אשר גמלו אותו ולכן אמרו לו ישטמנו יוסף. ואולי הם נתחרטו מעונותיהם. ולכן אמרו ע"כ לא היינו יריאים כי זכות הצדיק היה מגין עלינו. ועכשיו שראו שמת אביהם יראו ממה שעשו. ולכן רצו לפייס ליוסף בענין שלא תקטרג עליהם מדת הדין. ולכן שבו בתשובה ושמו חטאתם לנגדם ואמרו לו ישטמנו יוסף. ולכן צוו לבני בלהה שהיו תדירין אצלו שיאמרו לו אביך צוה. כלומר אע"פ שאביך מת זכרהו ושמור מאמרו וצוויו כמו ששמרת אותו בחיים. ובמדרש אמרו ויראו אחי יוסף מה ראו. רבי אבא בר כהנא אמר לפי שכשהיה יעקב קיים היה יוסף אוכל אצל אביו ואחיו ופעמים הם אוכלים בביתו. וכיון שמת אביו שלח לכל אחד ואחד לביתו ויוסף לא עשה זה אלא מענוה. אמר כל זמן שהיה אבי קיים היה גוזר עלי להסב בראש והייתי עושה בכח גזרתו ואיני נענש. ועכשיו אקרא אותם ואשב בראש ראובן שהוא הבכור. או למעלה מיהודה שהמלכות שלו. והם נתיראו ואמרו כבר מת אבינו ושינה דעתו עלינו. לכך אמרו לו ישטמנו יוסף לא אמר ישטמנו. אלא יש טמון בלבו ויזכיר הרעות הראשונות הדא הוא דכתיב והשב ישיב לנו. ויאמרו אנא שא נא. אמר הקב"ה חייכם בזה הלשון כהן גדול מכפר עליכם ביוה"כ אנא השם כפר נא ע"כ. כה תאמרון ליוסף אנא שא נא. הורה בזה שהם גלו לו דבר במכירה. וזהו כי רעה גמלוך. ולכן ויבך יוסף בדברם אליו לפי שחרה לו על שגילו הדבר לאביו כפי הנראה. ובמדרש לפשע עבדי אלהי אביך כלומר דיו לעבד להיות כרבו. ואחר שחטאנו לך ואנו מבקשים שתגמלנו טובות. ראוי לך ודייך שתהיה שוה לאלהיו של אביך בגמילות חסדים. אדם חוטא ושב בתשובה ומיד מקבלו. וזהו לפשע עבדי אלהי אביך. ואולי בכה יוסף לפי שנראה לו שאחיו חשדוהו בדבר כזה. ולפי שלא השיב דבר לשליח אלא שבכה וראו בזה שלבו שוה עמם. וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו אליו חטאנו לך חטאה גדולה שמכרנוך לעבד. ולכן מדה כנגד מדה הננו לך לעבדים. ואז השיב להם אל תיראו כי התחת אלהים אני להרע לכם. אחר שאתם קיומו של עולם כאומרם ז"ל י"ב שעות ביום. י"ב שעות בלילה. י"ב מזלות. י"ב חדש בשנה. י"ב אבנים עתידים להיות על לבו של אהרן. י"ב למספר שבטי ישראל. וכי אלוה אני שאוכל לסלק סדרו של עולם. הוי כי התחת אלהים אני ע"כ. וזהו מה שכתבתי למעלה באומרו כל אלה שבטי ישראל שנים עשר:
צרור המור על התורה
ואמר אנכי אכלכל אתכם. לאות שחזר הרעב למצרים אחר פטירת יעקב כאמרם ז"ל לקיים דברי יוסף שאמר וקמו שבע שני רעב. וכן אמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. ומפני זכותו של יעקב נסתלק הרעב ועכשיו חזר. וזהו אנכי אכלכל אתכם כמו שאמר למעלה בירידתם למצרים. ובזה וינחם אותם בנתינת המזונות. וידבר על לבם דברים המתיישבים על הלב. ואולי זה הוא מה שאמר וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו. כי בזה נחמם ודבר על לבם והקריבם אליו יותר ממה שהיה מקרב אותם בימי אביו. וזהו הוא ובית אביו שישבו יחד הוא והם. ואולי לפי שלמעלה אמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ודרשו בו שלא הוליכם לבית אביו כבראשונה. לכן אמר בכאן שחזר להיות עמהן בישיבה אחת והיו באוכלי שולחנו. וזהו הוא ובית אביו. ואמר ויחי יוסף מאה ועשרים שנה שלא כדרך שאר המלכים. ואע"פ שהיו שנים מועטים בערך אבותיו. אמר שראה בני שלישים מברכת יעקב כאלו חיה מאתים שנה:
ילקוט שמעוני על התורה
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם מה ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף למי צוו לבלהה. אנא שא נא אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלהי קיים. ויבך יוסף על שחשדוהו: