ישמח משה
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני (בראשית נ יט). עיין מ"ש בספר בית שמואל אחרון דהקשה דאין דרך הצדיק להשיב כך, דמשמע שאינו יכול להרע להם, ואם כן הוי הדיוק דאם היה יכול להרע היה עושה להם רע, ואין זה דרך הצדיק כי מחויב למחול כשמפייסין אותו (יומא פ"ז ע"א), עד כאן קושיתו. ובאמת כדבריו איתא במסכת בבא קמא פרק שור שנגח (בבא קמא דף ל"ח.) גבי עולא דאמר מאי אית ליה גבי נחמתא דבבלאי דגידופא היא, דאמרי מאי אפשר למעבד וכו' עיין שם, וכבר הארכתי בזה בדרוש בענין בלעם שאמר לא אוכל לעבור וגו' (במדבר כב יח). ועיין בט"ז ביו"ד סימן שע"ו ס"ק א' מה שמתרץ לקושית מהרש"ל, עיין שם. והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ"א:) רבי עקיבא כי מטי להאי קרא בכי, כתיב (במדבר ל יג) אישה הפרם וה' יסלח לה, במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה והיתה שותה יין ומטמאה למתים, ללמדך שאפילו המתכוין לאכול בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה, ועיין בנזר הקודש פרשה פ"ד (סימן י"ז), והעלה הא דרבי עקיבא דוקא בכי בהאי קרא, על פי דידוע דעשרה הרוגי מלכות נתפסו בעון מכירת יוסף, ומהאי טעמא נענש רבי עקיבא בעונש קשה יותר מכולם, לפי שהיה גלגול שמעון שהיה ראש המדברים בענין זה, והנה רבי עקיבא ידע זה שהוא יהיה נתפס בעון מכירת יוסף, ואי הוי אמרינן דאתכוין לבשר חזיר ועלה ביד בשר טלה פטור מהדין, דלא הוי ליה רק כמחשבה בעלמא, אם כן גם הוא פטור כו', אף על פי שהשבטים חשבוהו להמכירה לרעה, אלהים חשבה לטובה וכמו שאמר להם יוסף, אבל מהאי קרא מוכח דאפילו במתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה נענש, לכך בכה, עיין שם בארוכה. והנה כל זה בדיני שמים, אבל בדיני אדם בכהאי גוונא פטור. והנה השבטים אמרו (בראשית נ טו) לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו בעצמו את כל הרעה, על זה אמר להם יוסף אל תיראו ממני כי התחת אלהים אני, שמחייב בדין שמים על המחשבה לבד כגון המתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, הלא ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, ואין כאן מעשה רק מחשבה ופטור מדיני אדם, ומהדין אין ראוי לי להעניש אתכם, ונכון.
קדושת לוי
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני (בראישת נ, יט). ואונקלוס תרגם ארי דחלא דה' אנא. והנה לפירוש הפשוט בפסוק אין להבין התרגום. ונראה, כי הכלל האדם בכל מדותיו צריך להדבק עצמו להבורא ברוך הוא במדת היראה, לירא את ה' הנכבד והנורא. במדת אהבה, לאהוב את ה' הגדול. במדת התפארת, שיקוים בנו ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) וכן בשאר המדות וזה הוא עולם האמת. ואם תבין זה, תבין מאמר חכמינו ז"ל (מגילה יח.) מנין שהקדוש ברוך הוא קרא ליעקב אל, וגם מאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא עה:) מה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות אף הצדיקים, וגם מאמר חכמינו ז"ל (שם) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא, וגם מאמר חכמינו ז"ל עתידין מלאכי השרת לומר לפני הצדיקים קדוש. והנה אם האדם דבוק בכל המדות להבורא יתברך אז הוא אינו תחת אלהים אדרבה הוא דבוק בה', ואם חס ושלום אינו מדבק עצמו בהמדות כנ"ל אז הוא תחת אלהים. וזהו הרמז מה שתרגם אונקלוס כי יוסף אמר התחת אלהים אני, וכי אני תחת אלהים, אדרבה אני דבוק בה'. וזהו שתרגם אונקלוס על זה ארי דחלא דה' אנא, אני דבוק בכל המדות להבורא יתברך:
ישמח משה
בבראשית רבה (פרשה ק' סי' י' (ב"ר ק' י')) ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' (בראשית נ יט), ועתה אל תיראו וגו' וידבר על לבם (בראשית נ כא), וכי יש לך אדם שמרבר על הלב, אלא דברים שהן מנחמין את הלב אמר להם, נמשלתם כעפר הארץ, מה עפר הארץ מי יכול לסייף את עפר ארץ, נמשלתם לחיות השדה ומי יכול לסייף את חיות השדה, נמשלתם ככוכבים מי יכול לסייף את הכוכבים, עשרה כוכבים בקשו לאבד כוכב אחד ולא יכלו לו, שנים עשר שבטים מה אני יכול לשנות סדרו של עולם, מפני שהם כנגד י"ב שעות ביום וי"ב מזלות ברקיע, אמר ר' שמלאי אתם הגוף ואני הראש, תבואתה לראש יוסף (דברים לג טז) אין נסיב גופא מהרישא טב, ולא עוד אלא עד שלא ירדתם לכאן הורדתם הוגניסי שלי, אם כן אני הורג אתכם, אתמהא. ועיין שם ובנזר הקודש, וכולם לא כתבו איך הוציאו זאת רז"ל מהפסוקים.