אגרא דכלה
אזל לפישון. קבלה בידו שהאבן טוב הנקרא צה"ר (בראשית ו טו), הוא בפישון:
אגרא דכלה
קנים תעשה כו' (בראשית ו יד). אפשר יש לרמז על פי מ"ש האר"י ז"ל במשנה (אבות פ"ד מ"כ) אל תסתכל בקנק"ן וכו', שר"ל ק"ן ק"ן דונק"ה ולא ינק"ה (שמות לד ז), שמרומז בחיצונתם השם הויה ובפנימיותם ק"ן ק"ן, דא מט"ט דהוא ק"ן לקוב"ה כנודע (עיין תיקו"ז כא נ"ח ע"ב), ואף על פי כן אל תסתכל בק"ן ק"ן, אלא במה שיש בו כי ב' פעמים ק"ן הוא ש', הוא גימטריא הויה בחילוף א"ת ב"ש כזה (מנצפ"ך)[מצפ"ץ], והנה הוא בגימטריא ברחמי"ם, והוא לרמז הגם שהשם הויה הוא מסתתר, עם כל זה הוא רחמים. והנה שם אלקים ביודין הוא גם כן בגימטריא ש, והנה הש"י צוה שלש מאות אמה ארך התבה (בראשית ו טו), יש פנים לומר נגד שם אלקי"ם, אזי אמר לו הש"י קנים תעשה את התבה, ר"ל בכוונת הק"ן ק"ן, בסוד אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מה טו), והוא מסתתר ברחמים בכדי שתתקיים התבה נגד הדין המתוח וברחמים ינהלם, והש"י יראנו נפלאות מתורתו:
אגרא דכלה
וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו טו). וכה תעשה הוה ליה למימר. אפשר היות התבה בחינת ה' אחרונה, בא הש"י לומר להמשיך לה בחינת ז"ה הוא ו' שבשם, ובחינת אשר היא ה' ראשונה שבשם, והיו"ד ממילא תמשך אחריה כי הם תרין ריעים דלא מתפרשין, כי להיות התבה היתה כלל העולם כולו, היה צריך להמשיך לה הויה וקיום מהשם המהוה כל הויות, והש"י יראינו נפלאות מתורתו: