ישמח משה
ויבא נח ובניו ואשתו אל התיבה מפני מי המבול (בראשית ז ז). פירש רש"י (ד"ה) נח ובניו, האנשים לבד והנשים לבד. וכתב הרא"מ ז"ל שיבוש הוא שנפל בספרים, שמפני שראו גבי ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך (בראשית ו יח), שפירש האנשים לבד והנשים לבד, חשבו שכמו כן ראוי לפרש זה אצל העשיה, ואין הדבר כן, שהרי גבי צא מן התיבה אתה ואשתך (בראשית ח טז), תמצא אחריו (בראשית ח יח) ויצא נח ובניו ואשתו וגו', האנשים לבד ונשים לבד ואין זה לאיסור תשמיש. אלא ודאי דגבי סיפור עשיה, אורחא דמילתא הוא להזכיר האנשים לבד והנשים לבד, ואין לדרוש רק גבי צוה, עד כאן דבריו. ולכאורה דבריו מוכרחים, אבל קשה מאד לשבש כל הספרים. אבל אחר העיון קצת דברי רש"י נכונים מאד, ואין צריך לדוחק של המזרחי לחלק בין העשיה למצוה, דלמה לא הוי אורחא דמילתא להזכיר איש ואשתו, ובפרט שכבר נזכר בהציוי כן, אם כן ודאי אורחא דמילתא להזכיר בהעשיה כמו בהציוי ולא לשנות, ואדרבא דברי רש"י מוכרחים כאן ושם, דכאן (בראשית ז ה) פירש רש"י (ד"ה) ויעש נח, זה ביאתו לתיבה. אם כן מבואר דביאתו לתיבה היה כאשר צוהו ה', דהיינו מפני שנצטוה, אם כן הרי סותר הפסוק שלמטה מפני מי המבול, כמו שפירש רש"י (ד"ה מפני) שדחקהו המים, וכמו שמבואר בב"ר (פל"ב ו') והביאו הרמב"ן אלו היה מגיע לקרסולין לא היה נכנס, אבל כיון שראה שהמים על פני כל הארץ וראה שיטבע נכנס עיין ברמב"ן, אם כן לא היה זה מפני הציוה, על כרחך צריך לומר דקאי על ענין ביאתו לתיבה האנשים לבד כי היה כאשר ציוהו, ואם כן ויבא נח הוא פירושו של ויעש נח, וכנדרש בל"ב מדות דר"א בנו של ר' יוסי הגלילי, ועל כן כתב רש"י ויעש נח וכו' נח ובניו וכו', בדבור אחד אף שהם בפסוקים חלוקים וגם פסוק אחד מפסוק ביניהם, וזה ברור לדעתי. ושם בפסוק ויצא נח ובניו ואשתו, גם כן מוכרח הקפידה שמזכיר האנשים לבד וכו', שהרי כתב רש"י להלן (פרשה ט פסוק ט) (בראשית ט ט) (ד"ה) ואני הנני מקים את בריתי וגו', וז"ל: ואני הנני מסכים עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת העולם וכו', עיין שם. והיכן מצינו שלא היה רוצה נח לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו השי"ת אף שכבר התיר לו, אם לא מן הפסוק הזה שאחר שנאמר לו צא מן התיבה אתה ואשתך וגו', שהתיר לו תשמיש המטה שנאמר ויצא נח ובניו וכו', שלא רצה לנהוג כן עד שיבטחו, וזה ברור ואמת לדעתי ואין צורך לשבש הספרים.
ישמח משה
וידבר אלקים אל נח לאמר (בראשית ח טו) צא מן התיבה וגו' (בראשית ח טז). איתא בילקוט (ילקו"ש ישעיה רמז תע"ז) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי, זה שאמר הכתוב (קהלת ג א) לכל זמן ועת לכל חפץ, זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר (בראשית ז א) בא אתה וכל ביתך אל התיבה, וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר צא מן התיבה וכו' ולא קבל לצאת, אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר כי מי נח זאת לי וגו', ומקורו הוא בב"ר פרשה ל"ד סימן ו' (ב"ר ל"ד ו'), ועיין שם ביפה תואר. ונ"ל כי כבר דקדקו למה משפט דור המבול י"ב חדש (עדיות פ"ב מ"י), הלא נימח כל היקום בארבעים יום (בראשית ז כג). ותירץ בעטרת שלמה די"ב חדש היה דין לנח שיהיה סגור בתיבה, כמו שמצינו בר' שמעון בן יוחאי חזרו למערתכם וישבו י"ב חדש (שבת ל"ג ע"ב). ויפה דבר, ופירש על פי זה הילקוט הנ"ל ונכנס קצת לדוחק, ואני בדרכו אלך ובסגנון אחר.
אגרא דכלה
אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א) (קעח). במדרש (ב"ר פמ"ד א') אמרת אלקי צרופה (תהלים יח לא), שצירף הקב"ה לאברם (קעט) בכבשן האש, מגן הוא לכל החוסים שאמר לו אנכי מגן לך. מה הוא ענין (קפ) צירוף של אברהם למגן "אבות (אפשר צ"ל אברהם). הענין הוא תיקון של אדם הראשון שחטא בעבודה זרה, ולכן הוצרך לצרפו בכבשן האש לקיים קרא (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש, וזה כוונת הגמרא (ברכות ז' ע"ב) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, ועתה אלקינו כו' למען אדני (דניאל ט יז) (קפא), למען אברהם שקראך אדון. בכאן מקשים וכי קצרה ידו של דניאל לומר בקיצור בשביל (קפב) אברהם, למה אמר למען אדני. אבל הענין לפי שאברהם היה תיקונא קדמאה של אדם הראשון שקלקל "בנפש (קפג) בעבודה זרה, ואברהם הוצרך לתקן את הנפש אשר עשו (קפד) בחרן (בראשית יב ה), והוצרך להקריא שמו של הקב"ה בפי כל הבריות שהוא "אדון "יחיד, לכך הוצרך לקרוא להקב"ה "אדון (קפה). וז"ש אף (קפו) דניאל, שכן גם כן בדניאל אמרינן בגמרא פרק חלק (סנהדרין צ"ג ע"א) תנו רבנן שלשה היו באותו (קפז) עצה, הקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, דניאל אמר איזיל מהכא דלא "לימא ("לתקיים "בי צ"ל) פסילי אלהיהים (קפח) תשרפון באש וכו', ולפי שהיה דניאל מתיירא מזה, הוצרך להתפלל למען אדני, שלא ילכוד במצודה של פסילי אלהיהם ויארע לו כמו שאירע לאברהם, לכן אמר למען אברהם (קפט) שקראך אדני, על זה אמר אמרת אלקי צרופה, שהוצרך הקב"ה לצרף לאברהם בכבשן (קצ) האש, ומטעם שהראה אברהם לכל העולם שהקב"ה "אדון "יחיד, עבור זה שילם הקב"ה שכרו ואמר "אנכי מגן לך, שכן "מגן בגימטריא "אדון "יחיד, וכן "הויה "בהיכל (קצא), שמזה זכו ישראל שהיו צ"ג כלים במקדש (תמיד ל' ע"א). ז"ש שכרך הרבה מאד, שהראה לו הקב"ה באותו פרק בית המקדש (קצב) בנוי, גם הראה לו ענין (קצג) הגלות, לכן פתח מתחלה בב' (קצד) לשונות מן עשרה (קצה) לשונות נבואה, שהוא "דבר "י"י במחזה, ושניהם מורים על גלות "בדיבור, כנגד גלות מצרים דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), "במחזה חזות קשה הוגד לי (ישעיה כא ב), על ד' גליות שזכר שם ישעיה (קצו), שהוצרך הקב"ה להראות לאברהם קלקול של אדם הראשון, שהיה מתחלה כלול מכל ס' רבוא נשמות, ובחטאו יפלו ד' ירידות (קצז), וצריך להעלות ניצוצות שלהם למעלה, לכן אמר במדרש רבה (ב"ר פמ"ד כ"א) ד' דברים הראה הקב"ה לאברהם, תור"ה, ובי"ת המקד"ש, גיהנ"ם וגליו"ת, שהם על סוד הניצוצות שנפלו בעמקי הקליפות, שמעלין אותם על ידי התורה ועל ידי המקדש. וזה ענין גיהנם מוריד שאול (רצח) ויעל (שמואל א' ב ו), וכן הוא ענין הגליות להעלות משם נשמות הדחות (קצט), זה כוונת הגמרא (פסחים פ"ז ע"ב) לא גלו ישראל בין האומות אלא כדי להרבות הגרים (ר), ר"ל הנשמות שנפלו (רא) בין האומות, צדקת פרזונו בישראל (שופטים ה' י"א) (רב). ז"ש (בראשית טו יג) "ידוע "תדע, אמרו במדרש (ב"ר פמ"ד י"ח) ידו"ע מפזרם, תדע מכנסם. ר"ל הפיזור שפיזר הקב"ה את ישראל לבן האומות, הוא מטעם כדי שנדחי ישראל אחר כך יכנס (רג). וז"ש משל לאדם שזרע סאה חיטים כדי להוציא כמה כורין, אמר משל של חיטים (רד), לפי שעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה (ברכות מ' ע"א) (רה), ובחטא של אדם הראשון נפלו כל הנשמות בקליפות, ונסתלק ממנו באותו פרק כ"ב אותיות התורה, שהוא כמנין חט"ה. ז"ש (כתובות קי"א ע"ב) עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהם, קל וחומר מחט"ה (רו), לרמז על ענין זה, קו"ם התהלך בארץ שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יג יז), קו"ם נוטריקון "קל "וחומר "מחטה, שאברהם הוציא יקר מזולל (רז), נשמות העשוקות שהם הנשמות של צדיקים, "התהלך "בארץ "לארכה, ר"ת הב"ל. שכל הנשמות של צדיקים באים מסטרא דהב"ל, ז"ש כי ל"ך אתננה, לך דייקא, כי מלאכו של אברהם הוא מיכאל, שהוא מקרב רחוקים (רח) ומקריב נשמותיהם של צדיקים (תוס' מנחות ק"י ע"א), מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) (רט) הוא מיכאל, שהוא מוציא "לחם "ויין, שהוא סוד (רי) נשמות ורוחות של צדיקים, לפי שהוא כהן לאל עליון, ואף על פי שאברהם הוציא גם כן נשמות טהורות (ריא) שנתערבו מסטרא דקי"ן, כמ"ש וב"ן מש"ק בית"י (בראשית טו ב), ס"ת קי"ן, ומתרין סטרין הוצרך אברהם להוציא יק"ר מזולל, לכן בית"י דמש"ק אליעז"ר, ס"ת יק"ר (ריב). ז"ש במחזה, שמחזה (ריג) שדי יחזה כל הנשמות עד סוף כל הדורות, נשמת שדי (ריד) תבינם (איוב לב ח), ועליו קאמר אנכי מג"ן לך, שהראה לו הקב"ה שכרן של צדיקים (רטו). גם רמז (רטז) במלת מג"ן לך, לפי שלא היה אדם בעולם שקראו להקב"ה אדו"ן רק אברהם, לפי שאברהם היה תיקון אדם הראשון שקלקל בתרין שמהן (ריז) שם הויה אדני, לכך הוצרך לבוא אברהם לתקן שניהם, ויקרא "בשם "הויה "אל עולם (בראשית כא לג), שהקריא בשם של הויה בכל העולם, וגם שם של אדני (ריח) ז"ש להקב"ה, ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה), שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך (שבת קנ"ו ע"א), במלת צ"א נרמז התיקון שלו, שיתקן תיקון תרין שמהן, כמ"ש הקב"ה (ריט) לנח צ"א מן התבה (בראשית ח טז), שבמלת צא הראה הקב"ה לנח התיקון שיתקן קלקול אדם, דהיינו ב' שמות הויה אדני שסודם צ"א, ודבר זה תלמוד מן התבה, (רכ) כדאיתא בזהר (ח"א נ"ט ע"ב) שהתבה בנויה על (רכא) שמא גליפא, שהוא סוד תרין שמהן אילין משולבין כזה, כשתקח א' של אדני ותצרף עם י' של הויה (רכב) הרי י', אחר כך ד' של אדני עם ה' של הויה ד' פעמים ה' הרי כ', אחר כך נ' של אדם עם ו' של הויה נ' פעמים ו' הרי ש', ואחר כך תצרף י' של אדני עם ה' אחרונה של הויה הרי נ', תצרף יחד הרי ש"פ, כחושבן התבה שהיתה ש', אורך, נ' רוחב, ל' גובה, הרי ש"פ. והוא השכר של צדיקים (רכג), בסוד בגדי יש"ע (ישעיה סא י). ז"ש הקב"ה לאברהם שיצא ורמז במלת צ"א, לתקן איצטגנינות שלך (רכד) ולייחד תרין שמהן אילין, ויאמר כ"ה יהיה זרעך, שגם ישראל כל עניינים לייחד תרין שמהן הנרמזים במלת כ"ה יהי"ה, כ"ה הוא סוד אדני (רכה), יהיה סוד הויה, ביום ההוא יהיה הויה אחד (זכריה יד ט), שלעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), וב' אותיות אחרונות של שם הויה שהם ו"ה, יהיה י"ה, ר"ל במה יהיה אור הלבנה כאור החמה, ז"ש יהי"ה כשיתקנו ישראל אותיות הויה, בסוד יהי"ה "בד "בבד יהיה (שמות ל לג), כמ"ש בכ"י ב"ד, הוא בא"ת ב"ש ש"ק, שאז יתוקנו הקליפות (רכו), "יהיה דייקא, ולכן מיד שאמר הקב"ה לאברהם צ"א מאיצטגנינות שלך, א"ל אנכי מג"ן לך, מג"ן דייקא שהוא בגימטריא "הויה "בהיכל, והוא מדה כנגד מדה מאחר שאברהם ייחד הויה עם אדני, שהוא בסוד "הויה "בהיכל, לכן שכרך הרבה מאוד (רכז), והשכר הוא בסוד מג"ן שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י), בסוד ותתן לי מג"ן ישעך (תהלים יח לו), שהם בגדי יש"ע (רכח), זה סוד וירא אליו י"י "באלוני "ממרא (בראשית יח א), שהוא בגימטריא יש"ע, והוא מדה כנגד מדה שהראה לו שם של הויה בשילוב שם של אדני, שהוא סוד "פתח "האהל (רכט), והוציא חמה מנרתיקה (ב"מ פ"ו ע"ב) (רל), חמה הוא שם של הויה, כי שמש ומגן "הויה (תהלים פד יב), (נרת"ק כצ"ל) הוא אדני (רלא):