Chasidut על בראשית 9:27

יפת הויה ליפת וישרי שכינתיה (בראשית ט כז). דאי אפשר לפרש וישכון באהלי שם שיפת ישכון באהלי שם, כי מה ברכה הוא זו, על כרחך לומר דקאי על הויה הנזכר מקודם בפסוק, ואי אפשר לומר כפשוטו רק שכינתו ית' כידוע למשכילים השוכן אתנו ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה), שהוא בחינת שכינה השוכנת בתחתונים והוא מקור נשמת ישראל.

ויקח ש"ם ויפ"ת (בראשית ט כג). הוה ליה למימר ויקחו. נראה דהעיקר היה ש"ם, ואגבו נגרר גם יפת, וכן נראה מנוסח הברכה שברכם אביהם, דבירך ליפת שישכון באהלי ש"ם (בראשית ט כז) להגרר אחריו, והעיקר שם הצדיק:

יפת אלקים ליפת (בראשית ט כז). בשם הזכיר השם הויה, להורות כי עם זרעו של שם מתנהג במדת הרחמים, מה שאין כן בזרע יפת עומד לדין עמים. ושיעור הכתוב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, ראוי לפרש על פי מ"ש בזוהר הק' (ח"ב מ"ז ע"ב) על מצרים נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות טו יב), הלא ימין הוא חסד ומה הוא החסד. אך גם במדת הדין נשתתף החסד שניתנו לקבורה. והנה נתנבא הנביא (יחזקאל לט יא) על זרעו של יפת הלא הוא גוג ומגוג, נתנבא ביום ההוא אתן לגוג שם מקום קבר, ויקברו חיל המון גוג על הרי ישראל מזרעו של שם. וזה שאמר יפת אלקים ליפת, ר"ל גם בעת עשיית הדין לזרעו של יפת יתייפה הדין, ומפרש מה הוא היפוי, הלא הוא במה שישכון במנוחת קבורה באהלי שם, שינתן שם לקבורה, והוא מדה כנגד מדה כמו שהוא כיסה קלון אביו, כן הארץ תכסה על הרוגיו ויתכסה קלונו: ויהי כנען עבד למו. כי יצטרכו העבדים מבני ישראל לקבור את הרוגי גוג, כי בודאי לא יעשו דבר זה חשובי ישראל, רק יצוו לעבדיהם מבני חם וכנען. עוד ירמוז כפשוטו וישכון באהלי שם, שיזכה כורש לבנות בית שני, ויצויר צורת שושן הבירה שם (מנחות צ"ח ע"א). וזהו וישכן באהלי שם: