Chasidut על הושע 2:10

והנה כל העולם כולו נברא באותיות כדכתיב ואתה מחיה את כולם, (א״ת ה׳, א״ת) הם כ״ב אותיות מאל״ף ועד תי״ו וה׳ הם ה׳ אותיות מנצפ״ך, מחיה את כולם הוא החיות של כל דבר והוא גם כן מאמר (תהלים ל״ג, ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו והקב״ה ברא את העולם כדי להטיב לברואיו נמצא מהראוי שימצא תמיד טובו בעולם בל יחסר תמיד כי זהו רצונו מקודם אך צפה הקב״ה שאילו כן היו מתרחקין מעבודתו כדכתיב (הושע ב׳, י׳) וכסאף הרביתי לה וזהב עשו לבעל מרוב טוב שהשפיע להם לכן עשה יתצמצם הטוב ויתעכב שפעו לפעמים כדי שישובו אליו. והנה הכ״ב אותיות בהם ברא הקב״ה את עולמו והם חיות העולמות כולם והיה הטוב נשפע בלא מעכב והיה מן הנמנע לקבל מטעם האמור לכן באו האותיות מנצפ״ך הם הנותנים שיעור ומגבילין השפע וזהו מ״ן צפ״ך בשביל שצפה הקב״ה שאי אפשר ליהנות מטובו הגדול שלא יחטאו ערבב והגביל השפע כמבואר למעלה ומי שיבין זה שמה שנתמעט אצלו הטוב הוא בשביל שישוב אל ה׳ שזהו ענין למודי ה׳ אז כשמבין ושב לשמו יתברך מבטל תיכף הדינים ששורין עליו כי לא באו רק להשיבו אל האמת. וזהו מנצפ״ך צופים אמרו, מי שהוא צופה ומסתכל תיכף ושב אל האמת אז הדינים בטלים ממנו ונפתחו הרחמים והדינים נמתקים ומתאחדים למעלה וזהו אמרו מלשון חיבור כמו אימרא:

וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשִׁין בְּכֶסֶף, וְגָמַר קִיחָה קִיחָה מִשְּדֵה עֶפְרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר, "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּדֶה קַח מִמֶּנִּי". כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת חֶסֶד וָדִין כַּיָּדוּעַ שֶׁהֵם בְּחִינַת ה' אֱלֹקִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה וָטֶבַע שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, הַיְנוּ שֶׁהַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אִשָּׁה, אֵין לָהּ שׁוּם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה כְּלָל לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּשׁוּם דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן כִּי אִם ה' שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָה, הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי ה' וֵאלֹקִים הֵם בֶּאֱמֶת אַחְדוּת אֶחָד, כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ הוּא הַבּוֹרֵא הַקַּדְמוֹן, הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ, הוּא הַמַּנְהִיג וְהַמּוֹשֵׁל, וְאֵין לְהַטֶּבַע שׁוּם הַנְהָגָה וּמֶמְשָׁלָה כְּלָל כִּי אִם כְּמוֹ שֶׁהַהַשְׁגָּחָה מַנְהִיג אוֹתָהּ, וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת בְּיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע בְּכָל עֵת כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ עַל-יְדֵי הַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל מֹשֶׁה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ מִשְּׁאָר צַדִּיקִים וְכוּ', וְהוּא כְּמוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת וּמַנְהֶגֶת כָּל הַבַּיִת שֶׁמּוֹלֶדֶת וּמְגַדֶּלֶת אֶת הַבָּנִים וּמְבַשֶּׁלֶת וְאוֹפָה וְכוּ' וּמַנְהֶגֶת אֶת בֵּית בַּעְלָהּ בְּכָל הַהִצְטָרְכוּת, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין לָהּ שׁוּם חִיּוּת וְכֹחַ וּמֶמְשָׁלָה כִּי אִם מִמַּה שֶּׁנּוֹתֵן לָהּ בַּעְלָהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַהוֹלָדָה, וְהוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל מִינֵי שֶׁפַע אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבְגָדִים כוּ' לְהַנְהִיג אֶת הַבַּיִת, רַק כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת כְּאִלּוּ יֵשׁ אֵיזֶה כֹּחַ לְהַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל בְּחִירָה, כִּי עִקַּר הַבְּחִירָה תָּלוּי בָּזֶה (כַּמְבֹאָר וּמוּבָן בִּדְבָרֵינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, עַיֵּן שָׁם). וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאִשָּׁה מוֹרֶדֶת בְּבַעְלָהּ אוֹ מִתְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּאִלּוּ הַמֶּמְשָׁלָה בְּיָדָהּ, כִּי אִשָּׁה רָעָה הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וּכְפִירוֹת, כַּמְבֹאָר בְּכָל סֵפֶר מִשְׁלֵי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהִמְשִׁיל אֶת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאִשָּׁה טוֹבָה, בְּאֵשֶׁת חַיִל וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל שֶׁבַח אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא שֶׁמְּסַיֵּם בּוֹ סֵפֶר מִשְׁלֵי, שֶׁכְּלַל הַשֶּׁבַח שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַכֹּל, כָּל הַהִצְטָרְכוּת, בְּחִינַת דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר וְכוּ' וְכוּ', וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, שֶׁלֹּא תִּמְרֹד וּתְשַׁקֵּר בּוֹ לוֹמַר, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהַכֹּל שֶׁלָּהּ, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, הַטֶּבַע בְּעַצְמָהּ מַנְהִיג הָעוֹלָם וְכוּ', וּלְהֵפֶךְ הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַכְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע נִקְרָאִים אִשָּׁה רָעָה, אִשָּׁה זָרָה, בְּחִינַת אִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָאַלְשֵׁיךְ בְּמִשְׁלֵי, כָּל זֶה עַל הִתְרַחֲקוּת מֵחָכְמוֹת הַטֶּבַע. כִּי כְּבָר כְּלָל מֻנָּח בְּיָדֵינוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה בִּימֵי קֶדֶם וְהַכְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁנִּתְרַבּוּ אַחַר כָּךְ עַד עַתָּה שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, כִּי הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵחַכְמֵי קֶדֶם הָרָעִים שֶׁמֵּהֶם כָּל יְסוֹדוֹת חָכְמָתָם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵיהֶם בְּעַצְמָן, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁשָּׁבִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר, "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן וְכוּ'", "וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכוּ'" (הוֹשֵׁעַ ב):