מדרש על הושע 2:10

פו וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: חַנָּה, הִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א א) "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'", מְלַמֵּד שֶׁהִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלִיָּהוּ הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א י״ח:ל״ז) "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית". אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְאֵלִיָּהוּ? דִּכְתִיב: (מיכה ד) "וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי". וְאָמַר רַבִּי חַנָּא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא: אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ, נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם [שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל]. חַד דִּכְתִיב: "וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי". וְחַד דִּכְתִיב: (ירמיהו י״ח:ו׳) "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי, בֵּית יִשְׂרָאֵל". וְחַד, דִּכְתִיב: (יחזקאל ל״ו:כ״ו) "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". רַב פָּפָּא אָמַר, מֵהָכָא: (שם) "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מֹשֶׁה הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י״א:ב׳) "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה'", אַל תִּקְרִי "אֶל ה'" אֶלָּא, "עַל ה'", שֶׁכֵּן דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קוֹרִין לְ'אַלְפִין' 'עַיְנִין' וּלְ'עַיְנִין' 'אַלְפִין'. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אַמְרֵי, מֵהָכָא: (דברים א׳:א׳) "וְדִי זָהָב", מַאי וְ'דִי זָהָב'? אַמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַאי: כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמְרוּ 'דַּי', הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. אַמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן, אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵיבָרִים, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִין וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ, וְאָמַר לָהּ: מִי גָּרַם לִיךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי? אֶלָּא כַּרְשִׁינִין שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ! אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ, וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ, וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: מְלֵי כְּרֵיסֵיהּ זַנִי בִּישֵׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע י״ג:ו׳) "כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי". רַב נַחְמָן (בר יצחק) אָמַר, מֵהָכָא: (דברים ח׳:י״ד) "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְרַבָּנָן אַמְרֵי מֵהָכָא: ["וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא]: (שם לב) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמֹשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ב׳:י׳) "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ, וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל".

[ח] ר' חונה ר' אידי בשם ר' שמואל בר נחמן, מוצלים היו ישר' מאותו המעשה, שאילו ישר' עשו את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל, אלא הגרים שעלו עמהם הם עשו את העגל, והיו מונים את ישר' ואומ' להם אלה אלהיך ישראל (שמות לב:ד). א"ר יודה בר' סימון כתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וג' (ישעיה א:ג), ולא הוון ידעין, אלא שדשו בעקב. ודכוותה, כי אויל עמי אותי לא ידעו (ירמיהו ד:כב), ולא הוון ידעין, אלא שדשו בעקב. ודכוותה, והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וג' (הושע ב:י), ולא הוות ידעה, אלא שדשה בעקב.

שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע, תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם (ישעיה מא, כד). הֵן אַתֶּם מֵאַיִן, מִלֹּא כְלוּם, מִן לֵיחָה סְרוּחָה. מֵאָפַע, מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בִּשְׁעַת לֵדָתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה, וְאַחַת לְחַיִּים. תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. מַהוּ תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. מְדַבֵּר בַּתִּינוֹק הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ מְלֻכְלָךְ מְטֻנָּף מָלֵא רִירִין, הַכֹּל מְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ וְהַכֹּל מְחַבְּבִין אוֹתוֹ, וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא זָכָר. דָּבָר אַחֵר, הֵן אַתֶּם מֵאַיִן. לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, הֵן, חַד. חַד אַתֶּם לִי. מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם הַנִּקְרָאִין אַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ (שם מ, יז). וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וּנְעִימוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, אֵינָן אֶלָּא בִּשְׂכַר פְּעִיָּה אַחַת שֶׁפָּעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְאָמְרוּ, כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע (שמות כד, ז). תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם. אוֹתָהּ תּוֹעֵבָה שֶׁעֲשִׂיתֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, מֵאוֹתָהּ תּוֹעֵבָה הָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן, וַאֲנִי אֶבְחַר בָּכֶם. וּמַהוּ, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים (הושע ז, ג). וְכִי מָה רָאָה בַּשּׁוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ רֹאשׁ לַקָּרְבָּנוֹת. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָא שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי מַלְכוּת. בָּדַק הַמֶּלֶךְ בַּדְּבָרִים וְלֹא מָצָא בָּהֶם מַמָּשׁ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ. עָשָׂה סְעוּדָה וְהוֹשִׁיבוּ בָּרֹאשׁ, לְהוֹדִיעַ לַכֹּל, שֶׁבָּדַק הַמֶּלֶךְ בַּדְּבָרִים וְלֹא מָצָא בָּהֶן מַמָּשׁ. וּלְפִי שֶׁהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם הָעֵגֶל, וּבָדַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מָצָא בְּדִבְרֵיהֶם מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ נַעֲשָׂה שׁוֹר רֹאשׁ לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. רַב הוּנָא וְרַב אִידִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, מוּצָלִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁאִלּוּ הֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, הָיָה לָהֶם לוֹמַר, אֵלֶּה אֱלֹהֵינוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הַגֵּרִים שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֵם שֶׁעֲשָׂאוּהוּ, וְהָיוּ מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, כְּתִיב: יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר וְגוֹ' (ישעיה א, ג). לֹא הָיוּ יוֹדְעִין, אֶלָּא שֶׁדָּשׁוּ בֶּעָקֵב. וְדִכְוָותֵיהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְגוֹ' (הושע ב, י). וְלֹא הָיְתָה יוֹדַעַת, אֶלָּא שֶׁדָּשָׁה בֶּעָקֵב.