Chasidut על הושע 3:5

והנ"ל עפימ"ש חכז"ל [מדרש שמואל פי"ג] לא גלו ישראל עד שמאסו בג' דברים והם מלכות בית דוד ובנין בהמ"ק ומלכות שמים שנאמר אין לנו חלק כו' ראה ביתך דוד כו' איש לאוהליו כו', ואין נגאלין עד שיחזרו בכל ג' דברים אלה שנאמר (הושע ג ה) ובקשו את ה' ואת דוד מלכם כו' ופחדו אל ה' זהו בהמ"ק, וכבר דקדקתי הרבה בזה האיך אפשר לבקש את דוד באיזה אופן נלך ונבקשנו, וגם ענין ופחדו אל ה' וטובו כו' שרומז על בהמ"ק.

אלה דברי הברית אשר צוה ד' את משה לכרת את בני ישראל.
קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן וקללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן (מגילה לא:). ואיתא בזוה"ק (ויקרא קטו.) האי דכתיב אלה דברי הברית וכו' מאי דברי הברית דברי גבורה מבעי ליה, אמר ליה הא אוקמוהו הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה הוו וכו' דאע"ג דמפי הגבורה הוו מלין, מלי ברית הוו, דהא טב וביש ביה תליין טב דאתי מצדיק ביש דאתי מן דינא וכו'. וביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה, כי קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, והיינו שבהקללות שבת"כ גם משרע"ה עצמו לא היה לו מבינות מהטובה אשר נתלבש בהם. והללו מפי עצמו אמרו, שבהקללות שבמשנה תורה הבין משרע"ה היטב מהטובות שנתלבש בהם. והנה איתא בזוהר חדש (פ' תבא) שבקללות שבת"כ יש בהם ל"ב פסוקים ובמשנה תורה יש בהם נ"ג פסוקים, וכן מבואר (שם) כי הקללות שבת"כ הם נגד מקדש ראשון, והקללות שבמשנה התורה המה נגד מקדש שני. וענינו, כי במקדש ראשון אז היה להם תקיפות גדול, כי אז היה עדיין מלכי בית דוד והתקיפות שלהם היה, אף שראו שחסרו את המטרה מהלבוש, עכ"ז נדמה להם כי בלבם המה נקיים. וזה נקרא בש"ס (יומא ט:) ראשונים שנתגלו עונם, שראו מפורש שחסרו המטרה על הלבוש, וכמו שאמר הגמ' עליהם (שם) שהיה אצלם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, עכ"ז היה להם תקיפות גדול שבלבם המה נקיים. ונגד זה הראה להם השי"ת בהל"ב פסוקים שרומז מנין לב, שיש להם פגם בלב ג"כ. וקללות שבמשנה תורה הם נגד מקדש שני, שאז היה מלכי ישראל ולהם נדמה כי המה נקיים ומבוררים על הלבוש, וזה נקרא בגמ' (שם) אחרונים שלא נתגלו עונם. והינו שלהם נדמה שהמה יפים ומהודרים על הלבוש, וכמו שאיתא עליהם בגמ' (שם) שהיה עוסקים בתורה ובמצות ובגמ"ח, נגד זה היה הקללות שבמשנה תורה שמספרם נ"ג פסוקים שרומז נגד גן סדרים דאורייתא, שהשי"ת הראה להם שחסרו על הלבוש ג"כ. וזה דאיתא בזוהר חדש (שם) ששאל לו למה קללות שבת"כ כתיב אחר הקללה נחמה, ובמשנה תורה אינו כן. א"ל אף גריעותא דלהון אית בהו נחומתא, א"ל מאי גריעותא, א"ל והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. והוא שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמר, שהיה לו הכרה בכל הקללות שיש בהם כל טוב. וזה המכוון בזוהר חדש, אפילו בגריעותא דלהון אית ביה נחומתא. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שאחר הסבלנות שיש לו לאדם יכול השי"ת להראות לו, שאפילו הזמן הוא ג"כ בידו, ולהראות לו שלא היה לו סבלנות כלל, וכמו שכתיב (זכריה י׳:ו׳) והיו כאשר לא זנחתם. וזה פירוש, והיו חייך תלואים לך מנגד, ואיתא על זה בש"ס (ברכות כג:) זה התולה תפיליו. והוא כי ענין תפילין רומז על ההתקשרות שיש להשי"ת עם ישראל. והתולה תפיליו מורה, שמכיר שהתקשרות שלו הוא למעלה מתפיסתו, וממילא כשמגיע לזה התקשרות מכיר שכל הסבלנות שלו הוא מלא טובה. וכן מסיים בזוהר חדש (שם) ופחדת לילה ויומם, והיינו כי השי"ת יכול להראות אחר כל הפחדים והסבלנות שעברו על האדם, יכול השי"ת להראות שכל הפחד היה כעין דכתיב (הושע ג׳:ה׳) ופחדו אל ד' ואל טובו וגו' שכל הפחד היה מחמת הציפוי בלב שהיה לו לישועה. כעין דאיתא בש"ס (שבת ל:) צפית לישועה, מזה היה נצמח כל הפחדים של האדם, וממילא הוא מלא טובה. וכן מסיים בזוהר חדש (שם) ולא תאמין בחייך, כי ענין אמונה מורה במקום שאדם מבטל כל תפיסתו, וכדאיתא (שם) אמונת זה סדר זרעים והובא בתוספות בשם הירושלמי שמאמין בחי העולם וזורע, שמזה שהגרעין נרקב בארץ ונתקלקל ממנו כל תפיסת אדם, מזה הוא כל הצמיחה. וזה ענין ולא תאמין בחייך, שהאדם אינו מאמין בפעולותיו ובעבודתו וממילא הוא מלא טובה, כי כשאדם נותן מקום לתפיסתו אז יכול ח"ו ליפול תפיסתו לגמרי, אבל כשאינו נותן מקום לתפיסתו ופעולותיו, אז רואה שכל תפיסתו יש לו קיום לעולמי עד נמצא שהוא מלא טובה:

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'. ותרגומו ולבית מקדשי תהון דחלין הוא כענין שנאמר (הושע ג',ה') ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, כמו שאדם מפחד וחרד ומצפה, (תהלים מ"ב,ג') מתי אבוא ואראה פני אלהים ולא כתיב ואראה רק ואראה היינו שיתראה עליו שם ה' כמו שכתיב (דברים כ"ח,י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, וכדאיתא בזה"ק (בא ל"ח.) מאן פני האדון ה' דא רבי שמעון בן יוחאי.