Chasidut על הושע 4:2

כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב). גרסינן בקידושין (דף י"ג ע"א) הדור יתבו וקאמרי הא דאמר ר' יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהן, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר (הושע ד ב) וכו' פרצו ודמים בדמים נגעו, מאי משמע כדמתרגם ר' יוסף מולידין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין, וכתיב (הושע ד ג) וכו' וגם דגי הים יאספו. ואלו בדור המבול לא נגזרה הגזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים, ואלו הכא אפילו דגים שבים, עד כאן לשון הגמרא. והקשה זקני הגאון מהרש"א בחדושי אגדות הלא כאן ליכא רק ספק אשת איש וקצת שוגג, ואלו בדור המבול חטאו בזדון בודאי אשת איש, עיין שם. ונראה לי לישב קושיתו, ויתבאר גם כן מה דמתרגם ר' יוסף חובין על חובין מוסיפין, מה כונתו בזה. והנ"ל דהא יש להבין בדור המבול דנגזר כליה על כל הברואים, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, וכי דעת יש להם שקבלו גמול ועונש. ויש לתרץ זה בכמה אנפין, ואחד מהן דהלא מבואר במסכת אבות (פ"ה מ"ב) שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהן את מי המבול. אלמא דכמה דורות היו חוטאין, ולפי זה התגלגלו בודאי בדומם צומח חי כנודע מפי חכמי האמת, וגם כן היו משוקעין ברשעתן עד שאפילו בגלגוליהם החזיקו ברשעתן ודבקו באינם מינם, לכך על הכל נגזר שאף הם היו באותו החטא. והנה נודע מפי חכמי האמת דרוב צדיקים מגולגלים בדגים, ולפי זה אז שלא היו צדיקים בהדורות רק המסוימים כמו משותלח וחנוך וחבריהם, והם היו צדיקים גדולים שאינם צריכין להתגלגל כלל, והשאר היו רשעים, ואם כן לא היו שום גלגול כלל בדגים, מהיכי תיתי יתענשו. אבל עכשיו יש גלגולים בצדיקים בדגים למרק עבירות קלות שבהן, והנה מסתמא אין בהם דופי כל כך רק על שלא מיחו והיה בידם למחות, והנה זה ביטול עשה היא דהוכח תוכיח וגו' (ויקרא יט יז), או שאר איזה ביטול עשה כדאיתא בגמרא זבחים (ז' ע"א) אין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה, אבל ח"ו שיעברו בקום ועשה. והנה איתא בגמרא (מנחות דף מ"א ע"א) במלאכא דאמר לרב קטינא דלא ענשו אעשה רק בעידן ריתחא. אם כן כיון שהרשעים הללו מרבים חימה, אז העונות הקלים של הצדיקים שלא היו נחשבים לכלום להענש עליהם, עתה נחשבים לעון, והיינו חובין על חובין מוסיפין, לכך נגזר על הכל אף על הדגים כנ"ל.

וזה רומז למה שנזכר במדרש רבה (נשא ט) אמר רבי אבהו משל לצייר שהיה צר איקונין של מלך בא לגמור הפרצוף וכו'. ומסיים בזה"ק (יתרו שם) אי משום אורייתא תנינן אורייתא כלא שמא קדישא הוא, דלית לך מלה באורייתא דלא כליל בשמא קדישא, ובגיני כך בעי לאזדהרא בגין דלא יטעי בשמא קדישא וכו' אמר רבי אבא כתיב הכא לא תעשה לך פסל וגו' וכתיב התם פסל לך שני לוחות אבנים, כלומר לא תעשה לך פסל לא תעביד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך מאי טעמא כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכו' כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא לה גו גיהנם:

והנה וביאר בספר פרי עץ חיים הלכות ספירת העומר (פרק א) ענין שופך דם האדם באדם (בראשית ט, ו), וביאר דמים בדמים נגעו (הושע ד, ב), כי יש דם למעלה רבוע אהי"ה גימטריא מ"ד, ויש דם למטה שם מ"ה בלי א', וכאשר נבלע ומתפשט דם העליון בזעיר אנפין נעשה שם מ"ה גימטריא אדם וכו', יעו"ש. ונודע כי בינה נקרא ענוה, בסוד (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', ואם כן אי אפשר להמשיך חיות האדם שיעשה מן דם מ"ה, גימטריא אדם, כי אם על ידי ענוה, משם סוד רבוע אהי"ה בינה.