Musar על הושע 4:2

וכבר רמזתי למעלה בסוד אחוריים של אהי"ה העולה ד"ם, כזה, א' א"ה אה"י אהי"ה שהם י' אותיות, ועשרה פעמים אהי"ה שנתגלה העולה רד"ו, קח אותיות י' פעמים אהי"ה אותיות פשוטות הם ארבעים, הרי הם ביחד נ', ובכל יום מימי הספירה צריך לתקן אות אחת. והם מתפשטות באותיות שם מ"ה, דהיינו יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם עשרה אותיות, וי' פעמים ידו"ד באותיות פשוטות עולים מ', הרי הם ביחד נ'. ובתחלה היה שם מ"ה חסר אות א (הג"ה זאת האל"ף היא אהי"ה הרומז לבינה הנכנסת בזעיר אנפין להחיותו), שבמילוי וא"ו ונעשה ו"ו, אז עולה ד"מ. וזהו סוד (הושע ד, ב) דמים בדמים נגעו, כי כשהם מרוחקים זה מזה הם דמים הנתנים למעלה והנתנים למטה, ולכן יש שפיכות דמים ונשפכים לחוץ והם נחלקים:

ר' אבהו פתח דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. אימתי שבחו של מלך להזקק ללגיונותיו במדבר או ביישוב, הוי אומר ביישוב. במדבר כתי' (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וביישוב כתי' (איכה ד, ד) עוללים שאלו לחם. במדבר כתי' (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים. והכא כתי' (איכה ד, ד) דבק לשון יונק אל חכו בצמא. במדבר כתי' (תהלים קה, לט) פרש ענן למסך, והכא כתי' (איכה ד, ח) צפד עורם על עצמם, הה"ד דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. ד"א דרכך ומעלליך עשו אלה לך. זה עונו של זכריה, דכתי' (דברי הימים ב כד, כ) ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעל מעם לעם ויאמר למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה'. מיד ויקשרו עליו וירגמהו אבן. ר' יודן שאל לר' אחא, היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים. אמ' לו, לא בעזרת ישראל, ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל, דכתי' (ויקרא יז, יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר, והיה על צחיח סלע. וכל זה למה, להעלות חמה ולנקום נקם, שבע עבירות עשו ישראל אותו היום, הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה, ויום שבת וכפור היה. וכיון שעלה נבוזראדן התחיל הדם מבצבץ. אמ' להם, מה טיבו של דם זה. אמרו, דם פרים אילים וכבשים שהיינו מקריבים. מיד איתו דמי זבחים ולא אידמי ליה, אמ' להו, אי אמריתו מוטב, ואי לא סריקנא לבשריכו במסרקא דפרזלא. אמרי ליה, מה נימא לך, נביאה הוה, דהוה מוכח לן במילי דשמיא, ולא קבילנא מיניה, וקיימי' עילויה וקטלינן ליה, והא כמה שני דלא ניח. אמ' להו, אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וקטנה וקטל עילויה ולא נח, אייתי שמונים אלף פרחי כהונה וקטיל עילויה ולא נח, לקיים מה שנא' (הושע ד, ב) פרצו ודמים בדמים נגעו. ועדיין הדם תוסס. אמ' לו, זכריה זכריה, כל הטובים שבהם אבדתים, ניחא לך איכלנהו לכוליה. כי אמ' ליה הכי, נח. באותה שעה הרהר לעשות תשובה, ואמ' ומה הן על נפש אחת כך, על כלם על אחת כמה וכמה. הלך ונתגייר. מיד נתמלא הב"ה רחמים, ורמז לדם ונבלע במקומו. הה"ד דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. וישראל אומרים לפני הב"ה, ראה ה' והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים, והוא משיב ואומר, אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. לקיים מה שנא' (ירמיהו ד, יח) דרכך ומעלליך עשו אלה לך.