Chasidut על יואל 2:20

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּרָךְ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב): כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת – שֶׁהוּא כָּרוּךְ תָּמִיד אַחַר גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּיוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים, שֶׁהוּא בּוֹנֵה בִּנְיָנוֹ עַל זֶה הַשֵּׂכֶל הַחִיצוֹנִי:

עלה במחשבה. לכאורה איני יודע לשון רש"י ז"ל והוא מרז"ל (ב"ר פי"ב ט"ו) על"ה במחשבה, דהוה ליה למימר היה במחשבה. והנ"ל דהנה יקשה כיון דאי אפשר להתקיים במדת הדין, למה היה גם המחשבה במדת הדין. והנראה כי מדרך הטוב להטיב לברואיו, ואלו היה באפשר להתנהג במדת הדין, היה השכר ביתר שאת ועוז כנודע מעלת הזהב על הכסף, וכן לעתיד לבא במהרה בימינו כשיתבטל יצר הרע מן העולם, יהיה הנהגת מדת הדין במעלה יותר על מדת הרחמים, ויהיו הלויים במעלה על הכהנים, ובאם שלא היה במחשבתו של בעל הרצון לברוא במדת הדין, אז לא היה באפשרי אפילו לעתיד שיהיה התענוג הנצחיי הזה. מה שאין כן על פי מחשבתו של בעל הרחמים, סוף מעשה במחשבה תחלה יהיה כן לעתיד, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך לשון צפו"ן. מה שאין כן בעת צפון תפתח הרעה וכו' (ירמיה א יד), על כן יהיה זה לעתיד ואת הצפונ"י ארחיק מעליכם (יואל ב כ), וישתארו דינים קדושים ויזכו כל ישראל לרב טוב הצפון. וזה שאמרו רז"ל עלה במחשבה, שבאמת זה עליה גדולה להעולם במה שהיה במחשבתו של בעל הרחמים לברוא במדת הדין, על ידי זה יהיה לעתיד במהרה בימינו סוף מעשה במחשבה תחלה, ויזכו לרב טוב הצפון, והבן היטב כעת גם מ"ש לעיל על תיבת שבתחל"ה. ובזה תבין גם כן והקדים מדת הרחמים, שמדת הרחמים קדימה יש לו בזמן עד ביאת המשיח ותחיית המתים, מה שאין כן אחר כך כשיקויים ואת הצפונ"י ארחיק מעליכם, יקוים מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך, ותבין מעט מזעיר מ"ש בזוהר הק' (ח"א ג' ע"א) טוב"ך גני"ז בגוו"ך, ויראתי בפצותי פי:

וְהַכְּלָל עַל-פִּי הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַפְּגָם וְהַקִּלְקוּל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא כְּשֶׁמְּהַפְּכִין דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּמְהַפְּכִין הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר וְהַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רַע, שָֹמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ וְכוּ'", שֶׁזֶּה גָּרוּעַ מִן הַכֹּל, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה מַטְעִין אֶת יִשְֹרָאֵל וְכָל הָעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנַּ"ל שֶׁכָּתַב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "הִנֵּה בָּרֵךְ לָקַחְתִּי וְכוּ'", שֶׁמִּלְמַעְלָה יוֹרֵד רַק אוֹר פָּשׁוּט וּלְמַטָּה נִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, כְּפִי תְּפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם הַכֵּלִים לְקַבֵּל הָאוֹר. וְעִקַּר תִּקּוּן הַכֵּלִים וְקִלְקוּלָם הוּא כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית וְקִלְקוּלוֹ, חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' כַּנַּ"ל וּבָזֶה תָּלוּי הַכֹּל. וְזֶה עִקַּר הִתְגָּרוּת הַבַּעַל דָּבָר וְעָרְמָתוֹ שֶׁהוּא אוֹרֵב וְחוֹתֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבְיוֹתֵר עַל הַגְּדוֹלִים וְהַמַּנְהִיגִים וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אוֹרֵב עָלָיו בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (יוֹאֵל ב), "וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת", שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בִּגְדוֹלִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נֶחֱרַב בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם, "אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְכוּ'" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם. וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינָן עַל-יְדֵי-זֶה וְכָל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת עַל-יְדֵי-זֶה, כִּי זֶה יוֹדְעִים בִּכְלָל. וְכֵן יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת בְּנַפְשׁוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד בְּעִנְיָן הַתַּאֲוָה הָרָעָה הַזֹּאת שֶׁהוּא רַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמִּין, שֶׁהוּא תַּאֲוַת נִאוּף, אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין גַּם אֶחָד נָקִי כָּרָאוּי בְּעִנְיָן זֶה וְשָׁכִיחַ הַרְבֵּה שֶׁפָּגְמוּ מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן, זוּלַת גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים מֻבְחָרִים, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהִתְפָּאֲרוּ אֶת עַצְמָם בְּהִתְפָּאֲרוּת אֲמִתִּי עֹצֶם כֹּחַ גְּבוּרָתָם וּקְדֻשָּׁתָם בְּעִנְיַן זֶה וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲבָל רֹב הָעוֹלָם כְּכֻלּוֹ וַאֲפִלּוּ הַכְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים קְצָת אֵינָם נְקִיִּים כָּרָאוּי. וְכָל אֶחָד כְּפִי פְּגָמוֹ בָּזֶה, כֵּן מְקֻלְקָלִים כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה אֵין בְּכֹחוֹ לְקַבֵּל וּלְצַיֵּר הָאוֹר הָעֶלְיוֹן כָּרָאוּי לְטוֹבָה, עַל-כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם בְּעֵינָיו לִנְטוֹת אַחֲרֵי חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל הַמְצוּיִים בָּעוֹלָם, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁמִּתְלוֹצְצִים מִכַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּבִפְרָט מִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים יב, ט), "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם", אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם. וּמַאי נִיהוּ? תְפִלָּה. וְכָל כֹּחַ שֶׁל אֵלּוּ הַלֵּיצָנִים וְהַמְזַלְזְלִים בִּכְשֵׁרֵי הַדּוֹר הַמְיַגְּעִים עַצְמָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. הוּא עַל-יְדֵי טָעוּתִים הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי שֶׁמְּהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, עַד שֶׁהַתּוֹרָה נַעֲשֵֹית לָהֶם סַם מָוֶת בִּבְחִינַת לֹא זָכָה וְכוּ', עַד שֶׁאוֹמְרִים כְּזָבִים וּשְׁקָרִים וְכָל מִינֵי לֵיצָנוּת עַל הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת הַנַּ"ל. וּכְאִלּוּ הֵם עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁאוֹמְרִים שֶׁעַל-פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם בְּכָל מִינֵי רְדִיפוֹת בְּפַרְנָסָתָם וּבְנַפְשָׁם לְהַתִּיר דָּמָם מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְכָל זֶה עַל-יְדֵי טָעוּתִים הַנַּ"ל, שֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם הַכְּלֵי הַמֹּחִין, עַד אֲשֶׁר מְהַפֵּךְ אוֹר הַתּוֹרָה מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ וְכַנַּ"ל. וְעִקַּר הַקִּלְקוּל עַל-יְדֵי הַגְּדוֹלִים וְהַמַּנְהִיגִים אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינָם נְקִיִּים כָּרָאוּי בַּתַּאֲוָה הַנַּ"ל. וְלֹא דַּי לָהֶם בָּזֶה, אַף גַּם אֵינָם מַכִּירִים אֶת מְקוֹמָם מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַהִתְנַשְֹּאוּת וְהַכָּבוֹד, עַד שֶׁמִּתְקַנְּאִים בְּהַכְּשֵׁרִים שֶׁאֵינָם נִכְנָעִים תַּחְתָּם וְחוֹתְרִים עֲלֵיהֶם וּמְעַיְּנִים בָּהֶם בְּעַיִן רָעָה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בָּהֶם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַפְּגָמִים. וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, עַל-כֵּן יֵשׁ כֹּחַ לְהַבַּעַל דָּבָר לְעַקֵּם דַּעְתָּם עַד שֶׁמַּטְעִין אֶת עַצְמָם וְאוֹמְרִים שֶׁעַל-פִּי הַתּוֹרָה מַגִּיעַ לִרְדֹּף מְאֹד אֶת הַכְּשֵׁרִים הַנַּ"ל, בִּפְרָט עַל-יְדֵי רִבּוּי לָשׁוֹן הָרָע וּשְׁקָרִים וּרְכִילוּת וּכְזָבִים שֶׁמָּצוּי מְאֹד, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאֲמִתִּית וּלְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְאַנְשֵׁי אֱמֶת תְּמִימֵי דֶּרךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלָיו, כִּי אִם עַל-יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הָאֱמֶת נִתְבַּלְבֵּל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הָאֱמֶת, כִּי אִם עַל-יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה מֻשְׁרָשׁ אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בִּקְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְגַסִּים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם: