Chasidut על ירמיהו 1:5

אבל באמת טעו אותן שחשדוהו בכך, כי נבואה השלוחה במתכוין מאת ה' אל ישראל אינו תלוי בנביא, והלא ראינו כי היו נביאים לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא שלא נכתב נבואתם, כי לא נכתב רק נבואה השלוחה ביחוד מאת ה' אל ישראל, ושאר הנביאים היו באופן שכתבנו, שבאותו דיבור שפגעו כפי מדתן הורידוהו לארץ והיה פעולת נבואתן לשעה כל א' כפי מדתו. לכן ארז"ל שלא הוצרך לדורות, משא"כ נבואות ירמיה ע"ה ושאר הנביאים שנכתבו הם הוכנו מאת ה' לנביאים לצורך שליחות שיש להם לישראל, והיו הנביאות ההם תלויות במעשי ישראל לא במדת הנביא, ולזה בתחלת נבואת ירמיה ע"ה (א', ה) הודיע ה' ואמר לו בטרם אצרך בבטן ידעתיך כו' נביא לגוים נתתיך הנה הפקדתיך היום הזה כו' לנתוש ולנתוץ כו' (ירמיה א, ה). היות הביט ה' לסוף דבר בקדמותו, כי יתרעם ירמיה ע"ה על נבואות פורעניות שיקבל תדיר ויתלה במדתו שהוא הגורם, לזאת הודיעו ה' שאין הענין כך, אלא הוא מוכן במתכוין מאתו יתברך לנביא שלוח אל ישראל ונבואתו תלוי במעשיהם והבן.

רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (דברים ל״ג:כ״ו).
שמים מרמזים על כל מיני טהרות וקדושות שנמצאים בעולם, וזה שאמר משרע"ה רוכב שמים. והוא, כי זאת צריך האדם לידע אחר כל העבודות והטהרות והקדושות שאדם מיגע עצמו בהם, צריך לדעת כי השי"ת הוא למעלה מכל אלו הדברים, ונקרא רוכב שמים. כי השי"ת יכול להעיד לפעמים על תינוק בן יומו שהוא מלא טהרה ומלא קדושה, כמו שמצינו אצל ירמיה הנביא (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך. וכן גם מצינו שאחר כל הטהרות והקדושות שאדם מקדש עצמו, ואם השי"ת לא יחתום עליהם לא נחשב לכלום, כמו שכתיב (איוב ט״ו:ט״ו-ט״ז) ושמים לא זכו בעיניו. ואף שאצל האדם נראין כשני הופכיים, מאחר שהשי"ת ציוה על עבודת האדם, כי השי"ת הציב רצון בזה העולם שחפץ שכבודו יהיה נשלם ע"י עבודת ישראל. ומאחר שהשי"ת יכול לפעמים להעיד על תינוק בן יומו שהוא מלא עבודה, ולפעמים נאמר ושמים לא זכו בעיניו, למה ציוה לגמרי על עבודה. לזה אמר ובגאותו שחקים. ושחקים מרמזים על כל מיני הופכיים שנמצאים בעולם, והוא כדאיתא בזוה"ק (פנחס רל"ו.) שחקים דבהון רחיים דטוחנים מן לצדיקים לעתיד לבוא ע"ש ותבין, והיינו כי אצל השי"ת לא נמצא שום הפכים כי אצלו נתאחדו כל מיני הפכים:

תתרגל במחשבותיך הקדושות ובהשקפה עלאה כנ״ל,‏ השוה נא את מצבנו הרם אשר לפנים נגד מצבנו השפל עתה,‏ כי כפי הנראה בדברי הנביאים וכתובים,‏ לא היתה הנבואה אז כדבר היוצא מן ההרגל לא חידוש ולא פלא.‏ כשרצה ד׳ להודיע למנוח ואשתו את לידת שמשון בנם,‏ לא הודיעם בחלום ולא ע״י בת קול,‏ כי למה כל אלה אם יכול לשלוח אליהם מלאך.‏ ואם לא די להם פעם אחת שלחהו פעם ב׳,‏ אף שמנוח ואשתו לא היו גדולי ישראל,‏ כמו שאמרו חז״ל.‏ אבל הלא ישראלים היו,‏ אנשים מאנשי קודש היו, וכבר יכלו לראות ולדבר עם מלאך כדבר איש אל חברו,‏ זה שואל וזה משיב.‏ שאול המלך שלא הי׳ נביא ועוד טרם שמלך,‏ בין להקת נביאים ג״כ ניבא,‏ ולא הוא בלבד אלא גם שליחיו ששלח לרדוף‏ את דוד המלך, כשבאו לשמואל הנביא ותלמידיו בני הנביאים,‏ גם עליהם הי׳ הרוח ונם הם נבאו,‏ אשר כנראה לא כדי להציל את דוד בלבד השרה ה׳ את רוח הנבואה עליהם,‏ כי כדי להצילו לא הי׳ מהפך רודפי דם נקי לנביאים, רק הי׳ עושה לו נס אחר כמו בשאר הצלותיו.‏ אבל למה עתה לנסים,‏ ולשנות הטבע,‏ הקב״ה אינו עושה נסים בכדי,‏ אם יש עתה דבר כל כך פשוט לעשותם לנביאים,‏ הלא ישראלים הם כשמתרחקים ממקורם מתגשמים,‏ אבל כשבאים בין הנביאים גם בהם מתפרצת נבואתם.‏ ואף שאול שרדפו כשבא אליהם,‏ ניבא כל הלילה.‏ וחז״ל עוד אמרו שנביאים כפלים כיוצאי מצרים,‏ היינו ק״כ רבוא נביאים היו בישראל,‏ ולא נתפרשו בפסוקים,‏ מפני שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה,‏ נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה ‏(מגילה י״ד א׳).‏ ובמדרש שה״ש איתא שמספר זה של נביאים הי׳ בדורו של אליהו הנביא בלבד,‏ חוץ מן הנביאים שהיו בשאר הדורות,‏ וגדלות הנביא על שאר ישראל היתה,‏ שהי׳ תמיד נביא,‏ ומדרגת נביאותו היתה יתרה הרבה עליהם.‏ למשל עתה ישנם צדיקים שהם תמיד צדיקים עובדי ד׳ במדה מרובה כ״א לפי מדרגתו,‏ אבל גם כל איש ישראל לא ימלט שלא תהי׳ בו איזה צדקה ואיזה עבודה,‏ ואם לא תמיד עכ״פ לפעמים,‏ ואם לא גדולה כצדקת הצדיק עכ״פ עבודה וצדקה היא כן גם בעניני הנבואה לפנים,‏ ארבעים ושמונה הנביאים שנתפרסמו,‏ עלו להיות נביאים גדולים כ״א לפי מדרגתו נביאים תמידים,‏ כמו שאמר הכתוב נביא לגוים נתתיך.‏ אבל לנבואה פעמית לעת הצורך,‏ כגון במנוח ואשתו או כשבא בין הנביאים, גם כל איש ישראל הי׳ יכול לזכות,‏ כי הלא בנ״י מלפנים היו קרובים אל ד׳ וארובות השמים פתוחים היו,‏ ובכל צורך דבר האב עם בניו.