Chasidut על ירמיהו 17:8

וזה הוא עיקר היראה שלא לירא משום דבר רק מיראת גדולת אדון כל ברוך הוא וברוך שמו. ועל כן בראשית רומז גם לחכמה כי ראשית חכמה יראת ה'. כלומר הראשית והעיקר שבחכמה להיות ירא מה' דייקא, ולא לירא מחמת עצמו שלא יגיעו היזק גופו או ממונו או נפש בניו ובנותיו חלילה כי גם הבהמה שאין בה ידיעה כל עיקר, יריאה מנזק גופה כאמור, ועיקר החכמה ומדע שניתן באדם להיות את האלהים ירא מחמת שהוא כל יכול והכל כאין נגדו וחלק מחכמתו ליראיו עיקר רק בשביל זה, אף שהחכמה היא כלי נפלאה להשתמש בה בכל ענינים, חפצי שמים וחפצי הגוף כי החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז', י"ב), זה הכל טפל ליראה, ועיקר החכמה ניתן באדם להיות שבזה יוכר מותר האדם מן הבהמה אך לירא את פני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ועל כן דוד המלך ע"ה התחיל ספרו במזמור אשרי האיש וגו', כי הוא נגד התחלת התורה שתחילתה להיות עיקר ביראת ה' ולא יראת עצמו, ועל כן אמר זה הוא אשוריו של איש אשר לא הלך ולא עמד ולא ישב במושב הרשעים רק מחמת אשר בתורת ה' חפצו שאיננו ירא מחפצי גופו כל עיקר, אך ממה שחפץ בתורת ה' על כן ירא לעבור אמרי פיהו. ואם אמנם והיה כעץ שתול על פלגי מים פירוש שממולא בכל טוב ולא יירא כי יבא חום כי על יובל ישולח שרשיו (ירמיה י"ז, ח') ואף על פי כן לצד יראת בוראו הוא עוסק בתורה ומצוותיו זה הוא אשוריו ותהלותיו והכל מצד חכמתו אשר בקרבו. על כן מרומזין שניהם בתיבת בראשית החכמה והיראה שעיקר החכמה שבאדם שלא לירא משום דבר רק מגדולת הבורא במה שתמיד רואין ממה שברא אלהים את השמים ואת הארץ ואשר בהם הכל כנאמר.