Chasidut על ירמיהו 2:22

(ב) עוד י"ל, על פי שאמרתי לפרש הפסוק (ירמיה ב' כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבה לך בורית נכתם עונך לפני, ולך דייקא, כי העיקר להשיב רבים מעון. וזה ונתנו ה' בידך (דברים כא י), ולא תספיק בזה לבד, אך ושבית שביו, מה ששובב רבים תשוב.

(יז:) אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר (ישעיהו ו׳:י׳) השמן לב העם הזה וכו'. מיתבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בנתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו. לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור. הענין בזה דהנה זה נקרא גזר דין אצל השי"ת, כדאיתא במדרש (תנחומא שמות יח) שהקב"ה נכנס למקום שאין רשות להם לכנוס ושם חותם את הדין. וביאר בזה כבוד אאמו"ר הרהגה"ק זללה"ה, שהשי"ת נכנס חדר לפנים מחדר בעומק הלב של ישראל, ואם יש נקודה אחת אשר בזאת הנקודה לא עשה את החטא בזדון וביד רמה, בזאת הנקודה מעמיד אותו, וכמו שנאמר (איוב ל״ג:כ״ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו. זה ג"כ מורה שאם ימצא בעומק הלב של ישראל נקודה אחת מני אלף, אשר זאת הנקודה לא היתה מסכמת על החטא, וזה הוא הזכות שלו, וזה הכל ביחיד, אבל בצבור, וצבור מורה על כללא דסגיאין, היינו שהצבור אחד מברר בחבירו, והיינו שאם ימצא רק באחד מן הכלל זאת הנקודה, בזה מברר את כל הכלל. והנה איתא (ספרי פ' שלח) אין צבור מזידין, היינו שבהכלל אי אפשר שיעשו כולם בזדון, ממילא אין שייך גזר דין אצל צבור. ומסיים הגמ' (שם) וגזר דין בצבור מי מיקרע והא כתיב (ירמיהו ב׳:כ״ב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, לא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה וכו' שנאמר (שמואל א ג׳:י״ד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה. אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה. אביי אמר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. ולזה איתא בש"ס (מגילה לא:) בר"ה קרינן וד' פקד את שרה ומפטירין בחנה. כי באמת כתיב קודם (שמואל א ב׳:כ״ז) ויבא איש אלהים אל עלי וגו' עד וכל מרבית ביתך וגו'. ואיתא (בספרי) זה אלקנה אביו של שמואל, ומה חידש שמואל בנבואתו הלא כבר היה לו המאמר הנבואה הזאת מאביו. ורק חידש בזה מה שמסיים בנבואתו, אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה. והדיוק מזה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים, שאפילו לגזר דין שיש עמו שבועה יש ג"כ תיקון, כי מקודם אצל אלקנה לא היה שום תיקון לנבואתו, וזה חידש שמואל שאין שום דבר בעולם שלא יהיה לו תיקון. וזה שמפטירין בחנה שאפילו לגזר דין שיש עמו שבועה ג"כ יש תיקון:

ויבא לכלל ישוב עם דברינו כי באמת שלא יהיה באותן ד' ימים עונש על עונות אין זאת. אלא הענין הוא כי אמר הכתוב (יחזקאל לו, יז) כטומאת הנדה היתה דרכם לפני וכתבנו מזה במ"א למה המשיל דוקא לטומאת הנדה ולא לטומאה אחרת, וכעת נראה לי על פי מה שנודע מספרי מוסר כי העובר עבירה א' נעשה כתם באבר נשמתו מלמעלה, וכשמוסיף לעשותו פעם ב' נכנס כתם הטומאה אל תוך האבר ההוא, ובעשותו פעם ג' נכנס כתם הטומאה מעבר לעבר וע"ז נאמר (ישעיה ה, יח) מושכי העון בחבלי השוא, ר"ל אף אם החטא מעצמו אינו חמור כל כך שיהיה ראוי לקרותו עון מ"מ בהיותו חוט המשולש ונעשה ממנו כחבל שאז נכתם הטומאה מעבר לעבר אז נעשה חמור ונקרא עון, וזהו מושכי העון בחבלי השוא. וע"ז נאמר (ירמיה ב, כב) גם כי תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, ירצה, כי כתם שאינו נדבק כ"כ בבגד רק הוא על הבגד מלמעלה אזי במעט נתר ובורית יעבור הכתם, משא"כ אם נכנס גם מעט בעובי הבגד אז צריך כיבוס יותר בנתר ובורית, משא"כ כאשר הכתם נדבק מאד בכל עובי הבגד מעבר לעבר זה לא יעבור אף בנתר ובורית הרבה אם לא ע"י חבטה, וכן הענין החוטא פעם אחד יספיק לו מעט תשובה כיון שאין הכתם בנשמה רק מלמעלה חופף עליו, ובעשותו פעם ב' צריך ריבוי נתר ובורית דהיינו תשובה כיון שנכנס מעט אל תוך האבר נשמה, ובעשותו פעם ג' גם ריבוי תשובה הנמשל לנתר ובורית לא יועיל וצריך אליו צירוף מעט יסורין הממרקין גופו של אדם, ולזאת גם כי תכבסי כו' נכתם 'עונך', דייקא, דעון הוא הנעשה ג' פעמים וכאמור, ולז"א כטומאת הנדה היתה דרכם, כי מצינו שזבה בראותה פעם א' יש להם טומאת קלה ובראותה ג' פעמים מטמא' טומאת שבעה וק"ל.