Chasidut על ירמיהו 2:7
ליקוטי מוהר"ן
כִּי לִפְעָמִים מַשְׁלִיכִין וּמַפִּילִין אֶחָד מִן הָאֱמוּנָה, כְּעֵין מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר אחרי דף עב) עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַל הַמֵּתִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִקָּבֵר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: וַתָּבוֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי וְכוּ'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
ועיין מ"ש מהר"ם א"ש כאן סמיכות הפרשה, דלמעלה (בראשית נ כד) אמר יוסף אל אחיו פקוד יפקוד אתכם, רמז להם שהם בעצמם יעלו אל הארץ וגו', (וכמ"ש רש"י בפרשת בשלח (שמות יג יט, ד"ה והעליתם) שאף עצמות השבטים העלה עמהם), וצוה להעלות עצמותיו עמהם, אך שלא יקשה הלא כל המת בחוץ לארץ ונקבר בארץ, עליו נאמר (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי (זוהר ח"א רכ"ו ע"א), לכך נאמר (שמות א א) ואלה שמות בני ישראל, אף על פי שמנאן בחייהם, חזר ומנאל במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, כדאיתא במדרש רבה מה כוכבים עומדים ביום ובלילה אלא שאינם נראים ביום, אף צדיקים כן שאפילו במיתתן הם חיים אלא שאינם נראין, ואם כן אינם מטמאין כלל, ולכך עלה בדעתו להקבר בארץ עכ"ל, ואם כן צריך הוא"ו להעיד ביהודה כנ"ל. ועל פי דבריו של מהר"ם א"ש הנ"ל נתיישב לי דאמר ואלה שמות וא"ו מוסיף על ענין ראשון, וגם קושיות המפרשים למה לא נמנו במיתתן כל השבעים נפש, ולדבריו אתי שפיר דלא צריך למנות רק אלו הראוים להקבר בארץ, ודוק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
כתונת פסים
ובעל עקידה בשער פ"ה, ביאר מדרש (במ"ר כב, ח), ומקנה רב (במדבר לב, א), זה שאמר הכתוב (קהלת י, ב) לב חכם לימינו - זה משה, ולב כסיל לשמאלו - זה בני גד ובני ראובן שעשו עיקר טפל וטפל עיקר וכו', שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות וכו', ועליהם נאמר (משלי כ, כא) נחלה מבוהלת בראשונה וכו' ואחריתה לא תבורך, וכן הוא אומר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, ואיזהו עשיר השמח בחלקו (אבות פ"ד מ"א), שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, עד כאן (המד"ש) [המדרש]. וכת' במקום אחר, והספיקות רבו. ובעל העקידה האריך, ומסיק כי מאמר רבה בר בר חנה הנ"ל הוא חידה, מחמת טרדותן וטרופים אחרי ממונם, עוד ראה כי לא נשאר בידם עשרם רק נמשך לנחלה לזולתו, ושאל אם יתקן לקחת שמץ מדרכם לחזות בנועם ה' לעולם הבא, וחד פשט גדפא - שנשתמט ממנו כלי המעשה לסיבת שמנינותו, וחד פשט אטמא, הרגל, שלא נשאר לו מזה וכו', אמר רבי אלעזר, עתידין ליתן וכו' וביאר מאמר הנביא (ירמיה ב, ז-י) בזה וכו', יעו"ש.
Ask RabbiBookmarkShareCopy