Chasidut על ירמיהו 22:6

סעודה ג' דשבת חשב האריז"ל נגד קדושת יעקב אע"ה. ומצינו אצלו שעשה סעודה שנא' ויזבח יעקב זבח בהר וגו' ויאכלו לחם. ויש להבין מה היה ענין הסעודה שבודאי לא עשה סעודת הרשות ואיתא בזוה"ק (ח"א קמב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה וכו'. אכן גלעד היה ההבדל בין חו"ל לא"י וכמש"נ אח"כ ויפגעו בו מלאכי אלהים ופירש"י מלאכים של א"י כו' וגלעד הוא קליפת נוגה שמקיף וסמוך לא"י. ואיתא (מגילה ט'.) תרגום שכתבו מקרא כו' איכא יגר שהדותא ונצרך לכתבו תרגום דייקא. ובס' מג"ע איתא שנרמז ענין חשמונאים בתיבת יג"ר שהיה שנת רי"ג לתחלת בנין בית שני (וכמ"ש בסע"ר וע' סה"ד) שאז היה הגזירה ונתגברו על היונים ויעקב תקנו שקראו גלעד. והענין דאיתא (בזוה"ח פ' יתרו ד"ו לח סע"א) נגה לו סביב דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה כו' בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותיה. וכנגד זה גלעד שהוא בחו"ל וקרוב לארץ ישראל נוגה לו סביב. ויעקב תקנו שקראו גלעד הוא עפמ"ש (ספרי ברכה) ע"פ ויראהו וגו' את הגלעד מלמד שהראהו בהמ"ק כו' ואין גלעד אלא בהמ"ק שנא' (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. וזה שתקנו יעקב והכניסו לקדושה שיעקב תיקן קליפת נוגה שממנה כל דברי רשות ויעקב הכניס כל דברי הרשות לקדושה שלא ידע כלל מהנאת עצמו דכל עובדוי הוו לשמא דקוב"ה כמ"ש בזוה"ק. וכבר אמרנו דישי מת בעטיו של נחש דמפרש בי' קרא (כמ"ש שבת נה:) שהוא להרגיש הנאת עצמו שעל ישי נא' הן בעוון חוללתי וא' (מד"ר ר"פ תזריע) בעוון מלא כו' חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד א' מעון כו' והיינו הרגש הנאת עצמו ויעקב אע"ה אמר מה שקל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך כמ"ש פירש"י (ויצא מב"ר) והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק כמו שיהיה לעתיד לב בשר לב להוציא בשר כמ"ש מה"נ (זח"א קלז סע"ב) וע"כ לא ידע בושה בזה כמו קודם הקלקול דכ' ולא יתבוששו. וכיון שלא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש ע"כ יעקב אבינו לא מת (כמ"ש תענית ה:) והכניס גלעד שהיא קלי' נוגה לקדושה שיהיה כקדושת בהמ"ק. וכן משה רבינו קידש ג"כ כל דבר הרשות שהוא מקלי' נוגה ולא מת ג"כ כמ"ש (סוטה יג:) ולכן ויראהו את הגלעד זה בהמ"ק. ואיתא מרבינו הק' מלובלין זצוק"ל ע"פ ולמכיר נתתי את הגלעד למכיר בוראו נתתי את הגלעד זה אליהו וכונתו עפמ"ש (פסחים סח.) גלעד זה אליהו כו' שאליהו ג"כ קידש דבר הרשות שהוא מקלי' נוגה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש ועודנו בחיים וכ"כ (ויק"ר פ' כז) כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם. וז"ש למכיר בוראו היינו מי שזכה לבחי' הדעת וכמ"ש (מד"ר נשא ר"פ י) דעת זה המכיר את בוראו. נתתי את הגלעד שזוכה לגילוי אליהו שזה ג"כ מדריגה ברוה"ק שהוא דעת כמ"ש רש"י תשא ובדעת רוח הקודש. וכמ"ש בס' נצח ישראל עמ"ש (עירובין מג.) לאו אליהו אמרינהו כו' דלמא יוסף שידא אמרינהו שבודאי לא ראו האומר שאז לא נסתפקו בספק זה רק שהופיעו ההלכות בלב א' מבהמ"ד ולא ידעו אם היה מצד הקדושה ע"י אליהו בבחי' רוה"ק או מצד יוסף שידא. וזה ענין סעודת יעקב אע"ה שעשה בגלעד שעשה אותו כקדושת המקדש. והזבחים מעין קדושת קרבנות והוי סעודת מצוה סעודתא דמלכא. ובשבת בסעודה ג' שכנגד קדושת יע"א יכולים לזכות לקדש כל דברי הרשות שיהיה בקדושה: