Chasidut על ירמיהו 4:19

הנה כי כן תקנו לנו חכז"ל לתקוע בשופר מר"ח אלול לעורר אותנו לתשובה כי קרוב יום ה' לשפוט את הארץ ונתנו לנו זמן ב"ד שלשים יום וכמ"ש (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה כו' כי קול שופר שמעת נפשי כו', וזה"ש תקעו בחודש שופר בכל החודש אלול להודיע לפני בא יום ה' הגדול והנורא בכדי לעורר הלבבות לתשובה ועי"כ בכסה ליום חגינו שאח"כ בשעת מעשה ביום חגינו על כל פשעים תכסה אהבה שאוהב עמו ישראל לזכותם בדין ויכסה פשעינו, ואמר עוד כי חק לישראל ר"ל אעפ"י שלעינינו הוא חק בלי טעם וסברא מה שהוא מקבל שבים ומעביר על מדותיו ועושה לפנים משורת הדין, אבל הוא משפט לאלקי יעקב ר"ל שיאחז במדת יעקב אבינו שיהיה אב הרחמן ומדת רחמנות כידוע וע"כ הוא אצלו משפט מצד השכל כנ"ל.

מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט) פי' על בניי יוצאי מעי, קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעה נפשי, דכמו שבעולם הזה תוקעין בשופר, כן בעולם עליון בשופר גדול יתקע, וקול זה השופר שמעה נפשי, לפנים היו נביאים השכם ושלוח, ועתה לא נשאר כי אם קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה, שבר על שבר נקרא, לא די לנו בשבר חורבן בית המקדש כמו שכתוב (איכה ב׳:י״ג) מה אעודך וגו' כי גדול כים שברך, אלו הגזרות רעות ועניות, כי שודדה כל הארץ פתאום שודד אוהלי רגע יריעותי, אין אדם בטוח בחייו ועשרו כמו לפנים בארץ הקדושה, שהיה איש תחת גפנו, ובפרט הולכי דרכים ועוברי ימים:

(ד) על פי מ"ש השבט מישראל (בסימן פ"א) בהמאמר (ר"ה ט"ז ע"א) אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקדת יצחק. ותורף הדברים על פי מ"ש רבינו סעדיה גאון כמה טעמים לתקיעת שופר בראש השנה, ותרי מנייהו לזכור עקדת יצחק, ולזכור מעמד הר סיני. והנה שניהם עולים כאחד, דאי משום הר סיני, למה דוקא של איל, ואי משום עקדה לחוד, הא איתא במסכת קינים (פ"ג מ"ו) על איל כשהוא מת, קולו שבעה, עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכנורות, ב' שוקיו ב' חלולים, ב' קרנותיו ב' שופרות, הרי היה אפשר לעורר עקידה בשאר קולות. אך משום דתרתי בעי, והטעם דהא עיקר התעוררות לעקידה הוא להצילינו מיד השטן ומיד עשו, ושלא יקטרג שגם הוא יורש זכותו של יצחק, על זה צריכים להזכיר זכות התורה, כדכתיב (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואמרו רז"ל (נדרים ל"א ל"א) ביצחק ולא כל יצחק, והטעם כדאיתא במדרש (ב"ר נ"ג י"ב) זה שאמר הכתוב (תהלים קה ה) זכרו נפלאותיו וגו' מופתיו ומשפטי פיהו, מופת נתתי למי שמוציא משפטי ה' מתוך פיהו, עיין שם דבריו בארוכה. ונקדים דתרועה הוא ענין חרדה, כמו רוע התרועע (ישעיה כד יט), כמו תרועת מלחמה (ירמיה ד יט), ועיין בספר מנחת יהודה מ"ש בפרשת אמור בשם רבינו בחיי, כי לא נזכר לנו מפורש בתורה שהוא יום הדין, רק כללו בשני תיבות זכרון תרועה, עיין עליו. ונקדים דקול שופר בטבעו מחריד הלבבות, כמ"ש (עמוס ג ו) היתקע שופר בעיר וגו', ואם כן לפי זה לא נקרא תרועה רק בשופר. והנה איתא במדרש דארבעה בנים, חכם זה יצחק, ובן כסיל תוגת אמו (משלי י א) נדרש על עשו כי על ידו נעלם מיתת רבקה מהתורה כנודע. והנה במשנה נחשבים השופרות בסוף השבעה קולות, דכך הוא סדרן מלמטה למעלה. ועל פי זה יתבאר המסורה זכרון תרועה (ויקרא כג כד), היינו בשופר כנ"ל, ומה טעם אין זכרון לראשונים (קהלת א יא), היינו לקולות הקודמים, לזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב טז), היינו שלא לזכור החכם עם הכסיל יחד, ר"ל שלא לזכור עקדת יצחק וזכותו לעשו, והבן.