Chasidut על ירמיהו 45:5

ואלהי מסכה לא תעשו לכם. מסכה היא דבר הניתך ממתכות שלא יוכל לזוז ולהתנענע וגם באדם ימצא שירגיל את עצמו בהנאת עוה"ז אף בהנאה קטנה עד שלא יוכל לפרוש ממנה זה יקרא מסכה. ועל זה צוה הש"י לנו שלא נאמר שאנו מורגלים בדבר שלא נוכל לפרוש, רק בכל דבר הנאה שיגיע לאדם צריך לסלק את עצמו מכל נגיעותיו, ובאם אחר סילוק והסרת נגיעותיו עוד ישאר לו זה החשק אז ידע בברור כי מאת ה' היא, כמו שמצינו בירמיה הנביא ע"ה (ירמיה מ"ב) ששאלו לו האנשים באם ישובו למצרים והוא התרה בהם אם ישמעו לדבריו והבטיחו לו שלא יסורו מדבריו ימין ושמאל. ואח"כ כאשר אמר להם שלא ישובו אמרו לו ברוך בן נריה מסית אותך (ירמיה מ"ג,ג'). וזה לא היה מפני שחשדו אותו שלא אמר להם מפי הש"י רק מדעתו כי היה מוחזק אצלם לנביא ה', וגם כי דבר כזה לא היה נכתב בדברי תורה. אך חשדו אותו כי מאהבתו לברוך בן נריה רוצה שישארו בא"י, כי רצה שברוך ישיג נבואה וכל התחלת השגות נבואה אינו רק בא"י כידוע, ומחמת אהבתו הוא נוגע לדבר הזה ונדמה לו שגם רצון הש"י נוטה לזה. כי גם בנבואה צריך בירר גדול אם הוא אמתיות מאת הש"י, כמו שמצינו בירמיה עצמו בשעה שהיה חבוש בבית האסורים והיה לו נבואה שיקנה השדה מאת חנמאל בן שלום דודו ואח"כ כאשר בא חנמאל בן שלום דודו ואמר לו שיקנה מאתו השדה אז אמר ואדע כי דבר ה' היא (ירמיה ל"ב,ח'), משמע שעד עתה היה מסופק בדבר אם היא מאת ה' פן היא ביען כי רצונו לקנות השדה, לכן ידמה לו שגם רצון ה' היא לזה, וזה נקרא מסכה היינו עקשות ברצון אחד. לכן צריך האדם לברר את עצמו בכל עניניו ולהסיר מאתו כל נגיעותיו וגם ירמיה בירר את עצמו אח"כ שנאמר ויהי מקץ עשרה ימים השיב להם שלא ישובו ואמר להם אם שוב תשבו בארץ הזאת (ירמיה מ"ב,י'), והיתה לו נבואה שברוך לא ישיג עוד נבואה כמ"ש כה תאמר אליו וכו', ואתה תבקש לך גדולות (ירמיה מ"ה,ה'), ובירר והוכיח צדקו לעינים, כי עוד לא נמצא בו נגיעה לברוך, כי ברוך לא ישיג עוד נבואה, כי כל השפעות נבואה לנביאים אינו רק בשביל ישראל, ובשעה שישראל בגלות אין הנבואה שורה על הנביאים, ואף שנכתב המאמר הזה קודם, אין מוקדם ומאוחר בתורה.