Chasidut על ירמיהו 5:22

וזהו עצמו ענין החול שהוא גבול לים, כי אותיות ים בהמלאם יו"ד מ"ם אזי סוף המילוי הוא תיבת דם מבואר בכאר"י ז"ל שהוא שם הנותן צמצום וחותם וחול הוא גימטריא מ"ד לכן החול הוא גבול לים והענין פלא. לכן כמו שברוחני אותיות דם הוא הצמצום כך נמשך בגשמי החול שיהיה הצמצום שמספרו ג"כ מ"ד. ואמנם ענין גבול לים מתבאר בליקוטי תורה בהתחלת ההשמטות על פסוק (משלי ח, כט) בשומו לים חוקו וז"ל דע כי מכל המדות העליונות יוצא תמיד מדת חסד ואחר כך גבורה ואח"כ תפארת, ולכן אינם יכולים להתפשט יותר מגבולם אפילו שירצו כי אחרות שיצאו בצדדיהם עוברות עליהם, וא"כ המלוי אין אחריה ספירה אחרת, לכן הקב"ה שם חק לים הזה דהיינו נוקבא שלא יתפשט יותר, לכן אמר (ירמיה ה, כב) חק שם לים ולא יעברנהו עכ"ל.

וזה מה שמתרעם הש"י האותי לא תיראו (ירמיה ה, כב) אשר שמתי חול גבול כו', ר"ל אני חששתי פן יתרבה היראה בכם עד שיהיה ביטול מציאות והוכרחתי לעשות גבול למדה זו של יראת שמים כאשר אתם רואים בעיניכם דבר זה אף בגשמי שהחול גבול לים הנמשך ממדה זה וכאמור, ואתם אינכם אפילו מתחילים ליראה את ה'. ואמנם ענין הגבול ליראת שמים ולהפכו דהיינו יצר הרע כאמור אינו אלא בבינונים המתנהגים בטבע, אבל צדיקים גמורים יכולים לצאת חוץ להגבול ביראתם, וכן רשעים גמורים לרוב עונותם יכולים לצאת מגבולם ואז מתגבר יצר הרע בהם עד שאי אפשר להם לעמוד נגדו. והיינו שאמרו רז"ל (בראשית רבה לד, יא) רשעים מסורים ביד לבם, והאות על זה מה שמצינו בדור אנוש (תנחומא יתרו טז) שיצאו מי הים חוץ לגבולם והציפו שליש עולם והיינו כמו שהם יצאו מגבולם וק"ל.

דַּאֲפִלּוּ כִּמְלֹא חוּטָא דְּחָלָא לֵית דְּעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאוֹתִי לֹא תִירְאוּ נְאֻם ה' וְכוּ':