Chasidut על ירמיהו 9:23

והנמשל בזה מובן ממילא למבין. כי הנה נודע ענין השתלשלות אור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בכתר עליון בכדי להאיר מאורו וטובו לפי פאת המקבלים באהבה ויראה השלימה. הנה ראה והבין שאין מקום להנבראים להשתמש לאורו להיות נהנים מאורו הרם ונשא אם לא דרך המסכים המראות הנוראות הגדולים המופלאים ספיר גזרתם הנקראים בפי חכמי אמת, עשר ספירות. והנה שלושה הראשונות מהם, הם הנקראים על דרך משל כמו מחשבה ורצון הבורא יתברך כי באלה חפץ ה' להנות את העולם בטובו באורו הבהיר הזך והנפלא הגדול והנורא ובגין דישתמודעין ליה כמאמר הכתוב (ירמיה ט', כ"ג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' כי באלה חפצתי וגו'. ועל ידי זה לאהבה אותו ולירא מפניו כמאמר הכתוב (דברים י', י"ב) מה ה' אלהיך שואל וגו' כי אם ליראה וגו' ולאהבה וגו'. ואכן כי אילו האיר שמו יתברך הארתו הגדול או השפיע יראתו ואהבתו על שום נברא בעולם בלי השתלשלות על ידי כמה מסכים. הנה אין שום נברא יכול לסבול גודל האור וגודל הפחד והיראה וגודל ביטול המציאות בכלות נשמתו וחייו מצד האהבה. ועל כן הנה יורד שפע האורה על ידי השפעת ששת המדות העליונות הנקראים אספקלריא המאירה אשר על ידיהם ואמצעותם נשפע הכל בשקל הקודש במדה ובמשקל לכנסת ישראל. ובזה יבואו כל בני ישראל לגשת אל הקודש כמאמר הכתוב (ויקרא ט"ז, ו') בזאת יבוא אהרן אל הקודש כנודע מזוה"ק.

וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק וגו' (הושע ב כא). י"ל דהנה ידוע דצדק הוא דינא קשיא, ומשפט רפיא, אבל שניהם דין וגבורה, כדאיתא בזוהר בכה רבי שמעון ואמר דחילנא מתוקפיה דצדק דוד כדלא חב וכו'. והנה אמרו רז"ל (מכות דף כ"ד.) (שמות כ ב) אנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך (שמות כ ב-ג), מפי הגבורה שמענו. והיינו כפיית ההר ביד חזקה ובאונס, והטעם שהיה צריך לזה הלא אמרו נעשה ונשמע קודם (שמות כד ז), והתירוץ של התוספת (במסכת שבת דף פ"ח ע"א, ד"ה כפה) דמשום הקולות הנוראות חזרו בהן ויראו לגשת, קשה להולמו דלמה עשה ה' ככה ליראם שיצטרך לאנס אותם. ותירוץ בעמודי שש שהשי"ת שומר תורתו כמבואר בהירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו את משמרתי, ולכך במכוון היה מאתו ית"ש שיהיה באונס, כדי שיהיה להם דין אונס לא יוכל שלחה כל ימיו, ובזה נדחו כל המקטריגים, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש (מלאכי ג' ו') כי אני ה' לא שניתי, ואם כן כל ימיו הוא עולם ועד, וממילא ואתם בני יעקב לא כליתם, והבן. והיינו וארשתיך לי לעולם לא יוכל שלחה וגו', הואיל וארשתיך לי בצדק ומשפט, דהיינו ביד חזקה ובגבורה דהיינו באונס, והוא גופא בחסד וברחמים, דאין חסד ורחמים גדול מזה לעשות תחבולות כאלו למען חסדיו ורחמיו המרובים, ושמא תאמר מה ראה על ככה מה נשתנו מכל האומות ומה גבר בגוברין. והתירוץ כי אף שעכשיו אין ניכר כל כך ההפרש, אבל לעתיד יתודע ויתגלה, והשי"ת הגם שידיעתו אינו מזדקק לבחירה אף שיודע והכל צפוי (אבות פ"ג מט"ו), מכל מקום הוי כמאמין כל יום שסופינו לידע את ה', והוא החפץ והרצון ותכלית המבוקש באמרו ית"ש השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאום ה' (ירמיה ט כג), והיינו וארשתיך לי באמונה, במה שאני מאמין לך וידעת את ה', שסופך לידע את ה' ית"ש ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים, אמן.

וְכֵן בְּעִנְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהָיְתָה כַּת אַחַת שֶׁחָקְרוּ וְאָמְרוּ שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא חָכְמָה, זֶה הַטָּעוּת מְבֹאָר מְאֹד מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ, כִּי בְּוַדַּאי הוּא אֱמֶת שֶׁחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה יְקָרָה מְאֹד, כִּי כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וְהַחָכְמָה הִיא חִיּוּת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז), הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֲבָל עִקַּר הַחָכְמָה הִיא לְיִרְאָה אֶת ה' וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיא), רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' וְכוּ' כִּי עִקַּר אֲמִתִּית הַחָכְמָה הוּא לָדַעַת שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה, בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת ז), אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' וְעִקַּר הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית הוּא מִי שֶׁזּוֹכֶה לְשֵׂכֶל הָאֱמֶת לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל הָאֱמֶת שֶׁהָעִקָּר הוּא לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לְעִקַּר הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, דְּהַיְנוּ לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה ט), אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ' כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי וּכְתִיב (מִשְׁלֵי א), יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דַּעַת אֲבָל מִי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, מִכָּל שֶׁכֵּן הַכּוֹפְרִים לְגַמְרֵי בְּמִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (יִרְמְיָה ח), הִנֵּה בִדְבַר ה' מָאֲסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם, כִּי אֵין שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן יוֹתֵר מִזֶּה, כְּשֶׁאָדָם יְלוּד אִשָּׁה קָרוּץ מֵחֹמֶר רוֹצֶה לַחֲקֹר וּלְהַשִּיג בְּשִׂכְלוֹ דַּרְכֵי ה' וְרוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם עַל ה' לֵידַע טַעֲמֵי מִצְוֹתָיו עַל-פִּי שִׂכְלוֹ אוֹ לֵידַע דַּרְכֵי הַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי כו), רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ וּכְתִיב (יְשַׁעְיָה ה), הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְרֹב חָכְמָתוֹ אָמַר (מִשְׁלֵי ל), כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא-בִינַת אָדָם לִי וַאֲפִלּוּ עַל קְצָת הַטָּעוּת שֶׁטָּעָה וְרָצָה לְהִתְחַכֵּם מְעַט כְּנֶגֶד תּוֹרַת משֶׁה, הִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ מְאֹד וְאָמַר, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל וְכוּ' כִּי בַעַר אָנֹכִי וְכוּ' מִי עָלָה שָׁמַיִם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר שְׁאָר אֲנָשִׁים הַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה שֶׁיְּקָרָה מְאֹד הִיא בְּחִינַת יִרְאַת ה', בְּחִינַת (תְּהִלִּים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֶׁכָּל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם 'לְלוֹמְדֵיהֶם' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'לְעֹשֵׂיהֶם' (בְּרָכוֹת יז) וְעַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה לַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, דְּהַיְנוּ לָדַעַת וּלְהַשִּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת (דְּבָרִים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְכוּ' שֶׁזֶּה הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג כִּי אִם עַל-יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָכְמַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא עִקַּר הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ח), אֲנִי חָכְמָה וְכוּ' אֲנִי בִינָה וְכוּ' וְאֶצְלָם נָפַל הַחָכְמָה הַזֹּאת דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הֵם עִקַּר הַתַּכְלִית אֲשֶׁר עַל-יְדֵי חָכְמוֹת כְּאִלּוּ הֵם עוֹקְרִים עַצְמָן וְאֶת הַנִּמְשָׁכִין אַחֲרֵיהֶם מֵעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב ה), לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם שֶׁהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָם שֶׁל עַצְמָם וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִמְצָא שֶׁגַּם אֵלּוּ שֶׁבָּחֲרוּ בְּחָכְמָה לַתַּכְלִית צְרִיכִין גַּם כֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל לַהֲשִׁיבָם מֵחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם אֶל הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִוא תּוֹרָה וּמִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכַנַּ"ל: