Chasidut על ירמיהו לא:17

וְאָמְרוּ לָהּ: אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי תִּקְשְׁרִי לָךְ. תִּקְוָה זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ל״א:י״ז): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. וֶאֱמוּנָה הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מכות כד): בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת וְכוּ';

אבל הנ"ל עפימ"ש (ירמיה לא יז) שמוע שמעתי אפרים מתנודד כו' אחרי שובי נחמתי כו', דהעולם מתוודים ואומרים אשמנו כו' ועל חטא כו' כמה פעמים ואינם יודעין כלל ענין הווידוי מהו דהלא זה הוא נוסח התפלה, אבל הענין הוא כמ"ש הרמב"ם שישוב מחטוא ויאמר כך וכך עשיתי כו' [הל' תשובה פ"ב הי"ד], וע"כ צריך ליקח מועד ולהתיישב על כל מה שחטא ולפרש החטא בפיו הגם שיקשה דבר זה מאוד להאשים את עצמו כל כך כי אפילו החוטא נגד חבירו אינו יכול להודות על האמת ומבקש אמתלאות ותירוצים לעצמו, וק"ו נגד השי"ת, ובפרט שיעלו החטאים לאלפים ולרבבות שיתעשת בלילה כל מה שעבר באותו היום ובכל השבוע ובכל חודש ובכל שנה מיום הולדו ומעולם לא שב באמת ולא נתן אל לבו כלל לשוב, ואינו דומה חוטא נגד חבירו לחוטא נגד בוראו, וכמ"ש ע"פ ויאמרו לא יראה כו' ולא יבין כו' ע"ש במקום אחר, כי החוטא נגד חבירו הוא רק בהבלי עולם ובן אדם כמוהו, משא"כ החוטא נגד השי"ת שפוגם באורות העליונים ובכסא ובמלאכים ומונע השפע מכל העולמות והכל מאררין אותו האיך העיז פניו נגד השי"ת.

ועל דרך רמז י"ל פרה בת שתים עגלה בת שנתה (תנחומא חקת סי' ח'). על פי העקדה כי הפרה רומזת להמקור, דהיינו המחשבות. והעגל להתולדה, דהיינו המעשים. ועל פי מ"ש רבינו יונה בשער התשובה (פ"א סי' י"ג) בפירוש הפסוק (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף, עיין שם. והיינו פרה בת שתים, כי תשובה במחשבה דהיינו המרירות הגדול בלב, תפעול פעמים יותר מתשובה במעשה, והבן. ועל פי זה יובן גם כן מ"ש רבינו יונה (בפ' י"א) בפסוק (ירמיה לא יח) אחרי שובי נחמתי, כי מקודם כתיב (ירמיה לא יז) כעגל לא למד, והיינו במה שנשתרש במעשה החטא, והבן.