חסידות על ישעיהו מה:ז

יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֥ה כָל־אֵֽלֶּה׃ (ס)

ערבי נחל

ראו עתה כי אני אני הוא כו'. באור דבר זה, כי כל מיני החסדים מושפעים מהש"י ואין נמצא אחר זולתו שיוכל להשפיע חסד על שום נמצא, וזה לפי שאי אפשר שיקווה חסד גמור משום נמצא אלא אם כן נמצאו במשפיע ההוא ד' תוארים. א' שיהיה המשפיע בלתי משתנה, כי אם הוא משתנה אי אפשר שיהיה חסד ההוא קיים בלתי משתנה, ותואר זה רק בהש"י. ב' שלא יהיה משפיע ההוא צריך לעזר זולתו, דאם לא כן אי אפשר לבטוח עליו שמא לא יהיה לו אותו העזר, וזה ג"כ ודאי אינו רק בהש"י. ג' שיהיה המשפיע יכול לפעול על שני הפכים בשוה, לפי שפעמים צריך אדם על דבר ופעמים על הפכו, דרך משל פעמים יצטרך לעשות מלחמה ופעמים לשלום, וידוע מהכוכבים שכל כוכב מורה על דבר אחד ואי אפשר לו לפעול הפכו, ולא נמצא דבר זה רק בהש"י כמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, ז) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' בורא כל אלה. ד' שאותו המשפיע לא יהיה כח בשום נמצא למחות בידו מלעשות מה שהוא חפץ, דאם לא כן אין לבטוח עליו שמא יהיה איזה מוחה, וזה מבואר שכל נמצא יכול הש"י לעכב על ידו ואין מי שיעכב ביד הש"י, נמצא אין ראוי לבטוח בלתי בה' לבדו.
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

תהו ובהו שנאמר (ישעיה מה ז) עשה שלום ובורא רע, היא על פי מאמר הבהיר ברא בה"ו שם מקומו בשלו"ם, ברא תה"ו שם מקומו ברע, וענין המאמר זה עמוק אין כאן מקומו:
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

כי כל העדה כולם קדושים (במדבר טז ג). ראיתי מדקדקין דהך תיבת כולם אין לו ביאור, דהא כבר אמר כל העדה. ונ"ל בהקדים לפרש הפסוקים (תהלים ל"ג) רננו צדיקים בה' וגו'. כי צדיק היינו מי שרובו זכיות, וישר היינו שאינו נוטה כלל מדרך הישר ואין בו חטא כלל. והנה הדעת נותן שאין ראוי להלל להשי"ת, רק אותו שאין בו חטא ועון, והקב"ה משתעשע בו והוא מרכבה לשכינה ומום אין בו. מה שאין כן מי שחוטא, מום בו לא ירצה, כי איך יערב למלך שיר מורדיו. אבל השי"ת ברוב רחמיו שומע לקול שירות ותשבחות עבדיו, וראיה מחלבנה המעורב בקטורת. ונקרב אל השכל מכלי זמר שיש בו נימין הרבה, וכל נימא ונימא יש לו קול אחר, ומתוך כל בהצטרפות כולם יתהוו קולות מקולות שונים וניגונים מהודרים מאד, ויכול להיות שיש ביניהם נימות שהנימא ההיא בפני עצמה אין קולה יפה ונעים וערב ודק, רק גס ועב, אף על פי כן יפה מאד אל הצירוף, כי כבר כתבתי אשר בהצטרף שני הפכים יושלם העדי כמ"ש במקום אחר. וידוע כי מי שמנגן על הנבל ניגון שהורגל בו לנגן, אינו צריך לנסות כל נימא בפני עצמה, אך מי שרוצה לנגן ניגון חדש שלא הורגל בו עדיין, צריך לנסות כל נימא, ואז יודע לו מה ניגונם. ועל פי זה מבואר רננו צדיקים בה', היינו מצד הרחמים שמו יתברך, אף דלכאורה אך לישרים נאוה תהלה, לזה אמר (תהלים לג ב) הודו לה' בכינור בנבל עשור, (פירש רש"י [ד"ה בנבל] שיש לו עשר נימין) זמרו לו, (תהלים לג ג) שירו לו שיר חדש, ותראו כי הטיבו נגן בתרועה היינו בהריע כולם, והכי נמי כן הוא ממקהלות רבבות ישראל אשר בהם יתפאר שמו ית' בכל דור ודור, אם כי יש בתוכם אנשים פרטים אשר הם לעצמם אינם כדאים לעמוד לשרת ולהלל, אבל עם כל זה חזו לאצטרופי עם יתר יחידי סגולה, על דרך יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתעלה (ויק"ר ל' י"ב). ועל דרך זה פירשתי אמרם כתיב רע (ישעיה מה ז), וקרינן הכל, לישנא מעליא (ברכות י"א:), והבן. (ובמקומו [בספר תפלה למשה תהלים ל"ג] הארכתי לפרש יתר הפסוקים שם, עיין שם). והנה מובן מזה דלפעמים דפרטים מישראל כל אחד בפני עצמו אינו בכלל קדוש, ומכל מקום כללותן קדוש, לכך אי הוי קאמר כל העדה קדושים, לא הוי משמע רק דכללות העדה קדושים, אם כן לא הוי קשיא קושית קרח מדוע תתנשאו, דהרי הם משה ואהרן קדושים כל אחד ואחד בפרטות, לכך חזר ואמר כולם, לומר דכל העדה כולם קדושים כל אחד ואחד בפני עצמו, ואם כן קשה שפיר ומדוע תתנשאו, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy