קישורים על ישעיהו מה:ז

שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום. כתיב יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. והנה היפך אור הוא חושך והיפכו של רע הוא טוב והול"ל עושה טוב ומה הלשון עושה שלום ובורא רע. גם לא מצינו בבריאת מע"ב בריאת רע. דחשך נזכר עכ"פ במאמר בראשית אבל רע לא נזכר וכן הקשה רבינו ר' בער זצוקללה"ה ברמזי תורה שלא נזכר במע"ב רק טוב וטוב מאד עד מעשה החטא דכתיב עץ הדעת טוב ורע. ואנשי כנה"ג תקנו עושה שלום ובורא את הכל כמו שנאמר (ברכות יא:) אך הענין הוא דבמאמר ראשון בראשית נמי מאמר הוא כמו שנאמר (ר"ה ל"ב.) כתיב תהו ובוהו וחושך על פני תהום (ובמדרש ב"ר) אלו מעשיהן של רשעים. והיינו דכתיב ישת חשך סתרו שמאמר ראשון כנגד כ"ע שהוא נעלם מכל רעיון. ובזה יוכל האדם לתעות כיון שהוא בחשך. אך ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. וכשתועה מה מתקן תיכף באור. ומאמר יהי אור נגד מדת חכמה. וידוע דנפש רוח ונשמה משכנם במוח לב וכבד. והנשמה שבמוח אינה נפגמת כלל כמו שנאמר נשמה שנתת בי טהורה היא וכשפוגם מסתלקת הנשמה. ואח"כ מאמר ג' ויהי מבדיל בין מים למים נגד מדת בינה לבא. וכן באדם הרוח שבלב שם יש ב' חללי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וזה עיקר המלחמה כמו שנאמר (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט יצה"ר. וכיון שהתחיל מחלוקת לא נאמר בו כי טוב ביום ב' מפני שנברא בו אור של גיהנם (פסחים נד.) דגיהנם נברא קודם שנברא העולם רק אש של גיהנם נברא בשניוכתיב ואשם לא תכבה ולא כתיב ואש של גיהנם רק ואשם והיינו נורא דיצה"ר שהוא אש כמו שנאמר (קידושין פא.) נפיק מיני' כי עמודא דנורא א"ל חזי דאת נורא. וכן מצינו (יומא סט:) נפיק אתא כי גוריא דנורא מבית קה"ק א"ל נביא היינו יצרא כו' זאת הרשעה. ואי' (ב"ר פ' זו) לא יום ולא גיהנם אלא אש יוצאה מגופן של רשעים ומלהטתו שנא' רוחכם אש תאכלכם וכיון שלא נזכר בבריאת היצה"ר טוב הוא רע כמו שנאמר (שבת קמט:) כל שחבירו כו' דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ואין לא טוב אלא רע וכתיב לא יגורך רע וכמו שנאמר (סוכה נב.) הקב"ה קראו רע. וזה שנאמר ובורא רע שברא יצה"ר שנקרא רע. וכנגד זה אמרו (חגיגה טו.) ברא צדיקים ברא רשעים ברא ג"ע ברא גיהנם לא אמר כאן מעשיהן של רשעים רק רשעים שע"י בריאת היצה"ר יוכל לטעות במעשה רשע ממש. אך מצד השם יתברך המשל ופחד עמו ודרשו בזוה"ק (ח"ג יב ע"ב) המשל דא מיכאל ופחד דא גבריאל דא יסודא דילי' ממיא ודא יסודא דילי' מאשא וקוב"ה עביד שלמא ביניהו כו' רק מצד האדם הוא עיקר המחלוקת והוא היפך של השלום וזהו עושה שלום ובורא רע. ובזה לא נזכר כי טוב כיון שהתחיל המלחמה והמחלוקת ואמרו (ב"ר פ' זו) ומה מחלוקת שהוא לקיומו של עולם לא נאמר בהן כי טוב שנברא רקיע להבדיל בין שמים לארץ והיינו בין גוף להנפש דהגוף נקרא ארץ כמו שנאמר (סנהדרין צא:) יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ וגו' זו הגוף. אבל מצד השם יתברך הכל אחד עושה שלום במרומיו. והרע לא נברא רק כדי למתקו וכמו שנאמר (בתנחומא פ' זו). ובזוה"ק (בתוס' לפ' בלק רו ע"ב) פתח ר"א מאשר יקרת בעיני נכבדת כו' דכל ב"נ דאיהו בחובא קמי קוב"ה איהו מזלזלא כו' ובתר דאימלך ותב מחוביה השתא איהו דאתיקר מגרמיה וקב"ה קארי עליה מאשר יקרת בעיני נכבדת כו' והיינו שאחר כך על ידי תשובה הוא נעשה טוב מאד. וכמשל הבעל שם טוב מהבן מלך שנפדה משבי' שהוא חשוב יותר לפני המלך מהבן היושב אצלו תדיר וכמו שאמרו (ברכות לד:) לרחוק והדר לקרוב ואני אהבתיך דלית לי' רחימו לקב"ה בהדי ב"נ בהאי עלמא אלא במאן דתב מחוביה וע"ד אני אהבתיך. והיינו משום דמשכין לי' בחילא יתיר כמו שנאמר (זח"א קכט ע"ב) וע"ז אמרו עושה שלום ובורא רע. והוא המחלוקת שהוא לקיומו של עולם וישובו שנברא ביום ב'. ובתר דתב מחוביה עושה אותו טוב כמו שנאמר בתנחומא שברא הרע למתקו. וע"ז אמרו (פסחים נד) אע"פ שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי שנאמר וירא וגו' כל אשר עשה והנה טוב מאד. שמכל ההיפך יוצמח שיהי' טוב מאד וכמו שנאמר בזוה"ק (ח"ב קפד ע"א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא כו' וזה שתקנו אנכה"ג ובורא את הכל לישנא מעליא דכל רומז על ההיפך מהטוב. ובשבת דאי' כל המענג את השבת נותין לו משאלות לבו (שבת קיח.) ולא אמר לטובה מפני שכל משאלותיו של אדם בשבת לטובה דכבוד שבת עדיף מאלף תעניות (תנחומא פ' זו) וז"ש בגמ' (שבת קיח.) כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עוע"ז כדור אנוש מוחלין לו והרי חשבו (יומא פו.) ד' חלוקי כפרה וחמורות שתשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין. ועוע"ז כדור אנוש יש בו חילול השם שרק מיתה ממרקת. רק על ידי שמענג השבת לש"ש עדיף מאלף תעניות. ובתיקוני תשובה נזכרו תעניות לכל חטא והוא להגן מהיסורין ע"י שמקבל ע"ע יסורין וכ' סדר תעניות ומספרם לכל חטא. ועל ידי כדוב שבת מתקן הכל ומוחלין לו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש ונותנין לו כל משאלות לבו. שהכל לטובה. ולכן ביציאת שבת אנו מתפללין ישים עלינו ברכה ושלום:

יוצר אור ובורא חושך. יש להבין למה התחיל ביצירה ואח"כ בבריאה. אך הנ"ל שהוא ע"ד שאמרו חז"ל בלשונם בגמ' ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא והפי' הבריא שמא יצא לעבר השני. והנה כן לשון בריאה הוא שנתגלה האור העליון כי אצילות הוא לשון אצלו סמוך. והבריאה הוא למטה ממנו. וזהו הפי' יוצר אור ובורא חושך כי ע"י שיצא אור העליון כמש"א ויאמר אלהים יהי אור עי"ז נדחה החושך ויצא לחוץ לצד השני שזהו לשון ובורא חושך שיצא החשך לחוץ כי ע"י הקדושה נדחה הסט"א לחוץ וכן ע"י אור התורה נדחה החשך של הסט"א כנ"ל:

ויוצר אור ובורא חשך. כבר בארנו במ"א כי הנה מחטא אדה"ר נתערב טוב ברע וכן הוא באדם תערובות חשך ואור. וזה גולל אור מפני חשך. ולפעמים חשך מפני אור. אמנם כח קדושת אור שבעת ימי בראשית יכולים לדחות החשך. וז"פ גנזו לצדיקים לע"ל היינו שבזה האור יכולים הצדיקים העתידים לבא לדחות את החשך. וז"פ יוצר אור היינו שהש"י יצר האור של שבעת הימים. ובורא לשון דחי' לחוץ (כמ"ש רש"י במס' חולין חיישינן שמא הבריא פי' יצא לחוץ). וזה הענין מכת החשך שהי' במצרים שכל החשכות הלך מישראל למצרים ולכך ו לבני ישראל הי' אור במושבותם כי נשאר להם האור לבד בלי שום תערובות חשכות כלל. וזה הבקר אור כי בכל יום בבקר מתנוצץ האור הזה. ועבור זה וישכם אברהם בבקר לקבל קדושת האור הזה. וז"פ והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר דהנה משה רבינו עליו השלום כשלמד לבני ישראל תורה ומצות המשיך עליהם אור ישר ואח"כ חזר אליו מהם קדושת אור החוזר. וז"פ ואתה תצוה את בנ"י היינו שתמשיך עליהם אור הישר ואח"כ ויקחו אליך היינו שיחזירו לך קדושת אור החוזר. וז"ש משה רבינו עליו השלום ליתרו כי יהי' להם דבר בא אלי. פי' שהודיע ליתרו מעלת בנ"י מה שלומד עמהם הוא מרויח מהם קדושה יותר בבחי' אור החוזר. וזהו כי יהי' להם דבר היינו כל הקדושה שיהי' להם ממני בא אלי בהחזרה עוד יותר בבחי' אור החוזר. כאשר רואים בחוש כשזורעים גרעין אחד או חטה אחת מצמיח מהם אילן גדול ושבולים הרבה. וז"פ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם וכו'. לרמז על האור החוזר וזה ג"כ הפי' שאמר דוד המלך ע"ה ישובו לי יראיך כו'. פי' שהאנשים אשר מקבלים ממני היראה ישובו לי יותר להביא אותי לתשובה אמיתית בבחי' אור החוזר כנ"ל: