Chasidut על משלי 10:22

א. במדרש (מ"ר בראשית פרק י"א) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כתיב (משלי י׳:כ״ב) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' תעשיר זו השבת שנא' ויברך אלהים את יום השביעי ולא יוסיף עצב עמה זו האבל האיך מה דאת אמר נעצב המלך על בנו:

והנה עוד מלים לאלקי על דברי הבעל הטורים הנ"ל לפרשן באופן הנאות, על פי מ"ש (לעיל בפרשת בשלח ד"ה הנני), במאמר (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ועל פי מ"ש האברבנאל (בנביאים ראשונים) במה שנאמר באליהו (מלכים א' יט ח) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וגו', ומה שפירשתי בפסוק (תהלים קיא ה) טרף נתן ליראיו, ועל פי זה תבין שנית לה אוכלי תרומה, כי אכילתם מזכך אותם ונדבק בהם ניצוצות הטובים, על פי שכתב ביערות דבש על המאמר (שבת ק"מ ע"ב) בעניותא לא אכלי ירקא, והבן כי נכון הוא מאד. והיינו (אבות פ"ג מי"ז) ואם אין תורה אין קמח, כי אם לא ירשו התורה לא היה ניתן להם הקמח כאמור, אם אין קמח אין תורה, כי מחמת הקמח ניתן להם התורה בניגלהו ובנסתרו, והבן. והנה על דבר שהפליא הבעל הטורים בעין יפה ובינוני ורעה (תרומות פ"ד מ"ג), עיין עליו שכתב לי עולה מ"ם, היינו עין יפה אחד מארבעים, מאת כל עולה חמשים, היינו בינוני אחד מחמשים, מאת כל ר"ת עולה ששים, היינו עין רעה אחד מששים. ואני אוסיף נופך לישבו על לשון המקרא, ויקחו לי תרומה היינו עין יפה כמ"ש הוא ז"ל, ולכך לי לשמי. כל איש, היינו בינוני כמ"ש הוא ז"ל כל הגימטריא חמשים, על כן אמר כל איש, היינו כללות אישי בני אדם, וסתמן בינונים וכן הוא הרוב, כי הטובים והגרועים הם בשני הקצוות אינם נמצאים כל כך. מאת כל, ר"ת מ"ך הוא ששים היינו עין רעה, ועל כן נאמר מאת כי הם רק המיעוט. ואני אוסיף עוד רמז על רמז הזה, דלזה הר"ת הוא מך, כי הוא עני בדעת דאינו מבין כי מיד ה' ניתן לו, וגם עני ממש, כי אמרו רז"ל (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר (דברים יד כב), ונאמר (דברים טו י) ולא ירע לבבך וגו' כי בגלל וגו', ר"ל בגלל שלא ירע יברכהו ה', וכתיב (משלי י כב) ברכת ה' הוא תעשיר, אבל זה שנותן בעין רעה, לא יתברך ולא יתעשר והוא מך כנ"ל.

והנראה לי פשוט כי נודע שהעשירות לאדם הוא נסיון וסכנה עצומה (וכענין שבארתי בפ' וישלח בענין יש לי רב וכל ההמשך ע"ש) כאומרו (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת כו', והוא סבה לאבידת מצותיו ומעשים טובים מה שעשה קודם עושרו ח"ו, מאחר שלבסוף בעשרו ירום לבבו וישכח ה' עושהו. וידוע כבר מה שפרש"י בפרשת בחקותי ענין שבע העבירות שונא החכמים ומואס במצות כו', ויוכל א"כ בודאי להיות תוהא על הראשונות דבהאי גוונא אמר הנביא (יחזקאל יח, כד) כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה לו, וא"כ העשירות לאדם סכנה. אמנם אין זאת בעשירות שנותן הש"י לאדם בהשגחה לא מצד המזל אלא לזכות מצוה שקדם לו בטרם היותו עשיר, ודאי דמעשירות זה לא יומשך שום רע חס ושלום, כיון דהעשירות הוא שכר מצוה הבא מאת ה' ושכר מצוה מצוה ודאי לא יגרום לעבירה דא"כ אינו שכר אלא עונש. וזש"ה (משלי י', כב) ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה, ר"ל כשהברכה רק מה' לסבת זכות מצוה אז לא יומשך ממנה עצב ח"ו.