Chasidut על משלי 12:13

והנה בימי נח שגברו הדינים בעולם והיתה עת צרה במאוד מאוד כי התגברו תוקף דיני אלהים במילוי ההין הנזכר אשר עולה במספרו צרה ואמנם נח הצדיק בצדקתו המתיק מעליו בחינת אלהים הזה ועל כן אמר הכתוב את האלהים התהלך נח הוסיף ה' בתחילתו מה שהיה די לומר את אלהים התהלך נח לרמז אשר אף האלהים הידוע מדת הדין החזק שהוא במילוי ההי"ן אף על פי כן התהלך נח להמתיקו להחזירו לרצה שיתרצה הקב"ה שלא לאבד עולמו מכל וכל, ולזה אמר לו הקב"ה צהר תעשה לתיבה בישרו הקב"ה שאהני מעשיו ויצא מבחינת צרה לרצה וצהר, ועבור זה צוהו לעשות צהר לרמז שבא לבחינה הזו שהמתיק את הצרה מעליו לבחינת צהר שהקב"ה יצהיר עליו ברוב רחמיו וחסדיו, ועל כן אמרו רז"ל (בראשית רבה ל"ד, ג') ויצא מצרה צדיק (משלי י"ב, י"ג) זה נח, כי יצא מצרה ממש ועשה ממנו צהר כנאמר. והנה נודע אשר כל זה הוא בבחינת הבינה הנרמזת בשם אלהים והוא בחינת הה' ראשונה שבשם הוי"ה והוא המצהיר ומבהיר ומופיע בכל הברכות ועל כן כשחזר נח בסוד העיבור אל הבינה סוד התיבה כנזכר, צוהו המקום לעשות צהר לרמז לעומתה והבן, וגם יאמר צהר תעשה לתיבה מלשון צהרים שמצוה היה עליו לעסוק בה בצהרים כדי שיראו הכל וישאלו למה עושה זאת והוא אומר להם שהקב"ה מביא מבול לעולם אולי יעשו תשובה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל', ז').

ואכן נראה כי הנה מעת אשר חרבו פני אדמה עד יציאתו מן התיבה היה יותר מששה שבועות כמפורש בכתוב ובודאי היה יכול לצאת מן התיבה בעת הזאת וגם ודאי כי חשקו היה לצאת ממנה, או סתם לראות פני תבל ומלואה ולא להיות סגור ומסוגר שכבר היה סגור יותר מי"א חדשים, או לצד טורח הבהמות והחיות וכל המינים שהיו עליו מעופות ושרצים עד אין שיעור, ולהאכיל ביום בריה שדרכה לאכול ביום, ולהאכיל בלילה בריה שדרכה לאכול בלילה. וצער גדול היה להם מזה כמו שאיתא (בסנהדרין ק"ח:) שהיה גונח וכוהה דם. והארי הכישו (כמו שאיתא בתנחומא פרשה זו) ובפירוש אמרו (בראשית רבה ל"ד, ג') ויצא מצרה צדיק (משלי י"ב, י"ג) זה נח שנאמר צא מן התיבה. ועוד אפשר לצד שהיה נאסר בתיבה בתשמיש המטה הוא והבהמות והחיות וכל אשר אתו שם ובודאי היה ראוי לעלות על לב נח הצדיק לצאת יפה שעה אחת קודם לחדש פני תבל כי לשבת יצרה, ואולם ה' הטוב לא רצה בכל אלה כי אם להיות דוקא שם עד אשר יְצֻוֶה מאתו לצאת לטעם כמוס בסוד אלהינו יתברך שמו, או לטעם פשוט לפי שעד שלא כלתה משפט דור המבול עד גמירא עד אשר יבשה הארץ לגמרי שנעשה גריד כהלכתה אחר שס"ה ימים מיום ליום, היה מוכרח להיות נח סגור בתיבה, שלא יצא החוצה כי עדיין השטן מרקד קצת שם, וחבי כמעט רגע וגו' (ישעיה כ"ו, כ'), ולזה רמז לו הקב"ה וסגרו בעצמו בהתיבה, ומזה הבין נח אשר רצון הקב"ה, שלא יפתחנו כי אם מי שסגרו הפה שאסר הוא שיתיר, ואף שהיה חושק לצאת עמד על עצמו ואמר, אם היה רצונו שאצא בעצמי לא היה צריך לסגרני בעצמו ובכבודו וממילא הייתי סוגרו ופותחו, ובזה ודאי ה' צדיק יבחן ועמד בנסיון יותר ממ' יום ולא יצא עד שאמר לו הקב"ה לצאת, ולזה אמר נח הוציאה ממסגר נפשי אתה תוציא ולא אני ואני מוכן להודות את שמך כי תגמול עלי להוציאני ממאסר כאמור.

ויצא מצרה צדיק (משלי יב יג) זה נח, שנאמר צ"א מן התבה (ב"ר פל"ד ג'). בא לתרץ גם כן תיבת צ"א למה נאמר בלשון יחיד. ועל זה הביא הפסוק ויצא מצרה צדיק, בזכות נח שהוא צדיק יצאו מצרה, וזהו שנרמז בתיבת צ"א, לרמז דההוצאה מצרה היתה בזכותו שהוא צדיק: