Chasidut על משלי 14:15

לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים. צדק נקרא המבורר בלי שום נגיעה, ומשפט הוא פלס ומשקל שלא יכריע לשום צד, ומשרים הוא אהבת דברי תורה כמו שכתיב (שיר א',ד') משרים אהבוך, לתת לפתאים ערמה, פתי נקרא מי שהוא קל בדעתו להתפתות והיינו שאם ישמע דברי תורה יתפתה תיכף לקיימם, וחלילה אם ישמע חלקת לשון להיפוך גם כן יכול להתפתות. לכן כתיב לתת לפתאים ערמה היינו תקופות שלא יתפתו רק לטוב כי ערמה כמו ערימת חטים היינו אוצר קדושה שלא יוכל להתפתות חלילה לעבור רצון השי"ת, כי תיכף יבין בלבו שזה הוא נגד התורה והתורה הוא עצה לבחור בחיים לטוב לו, ואם כן לא יתפתה מחלקת הלשון ממה שיחסור לפי שעה טובת עולם הזה, וזה שנאמר (ישעיה מ"ח,י"ז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל, היינו אני ה' המהווה אותך ובטח אני מרחם עליך וזאת מלמדך שתתפתה רק לעשות רצון השי"ת וזה נקרא מלמדך להועיל ודברי תורה יהיה מקושרים בלבך קשר אמיץ שלא תתפתה חלילה להיפוך, וזה שכתיב (משלי א',ל"ג) ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה, ולהתפתות לטוב זה הוא מדה טובה שנשתבחו בה ישראל שנמשכין אחר השי"ת בגודל מהירות בלי ישוב ומיתון וכדאיתא בגמ' (שבת פ"ח.) שאמר ליה האי מינא לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, וזה שמתחיל במדרש (רבה שמות ג',א') ויאמר אנכי אלהי אביך הה"ד (משלי י"ד,ט"ו) פתי יאמין לכל דבר שמיד שנתגלה הקב"ה למשה נמשך מיד אחר רצונו בזריזות בלי שום התחשבות.

ובמדרש רבה פרשה זו וז"ל: ויאמר אנכי אלהי אביך הדא הוא דכתיב (משלי יד, טו) פתי יאמין לכל דבר, מהו פתי נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא, ד"א אין פתי אלא לשון פיתוי כו', א"ר יהושע הכהן ברבי נחמיה בשעה שנגלה הקב"ה על משה טירון היה משה לנבואה פי' המפרשים לשון תינוק ונער שלא היה ראוי לנבואה, והוא תימה, כי היה אז בן פ' שנים ומובחר האנושי בהיותו בן פ' ודאי כבר היה לו השגת רוח הקודש ונבואה, אמר הקב"ה אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה, ופירשו המפרשים מבזה על הנבואה שלא יהיה הדבר חשוב בעיניו, והא תמוה, כי כמה נביאים עמדו להם לישראל ובאופן שנגלה עליהם היה לו להגלות ג"כ על משה רבינו ע"ה, מה עשה נגלה אליו בקולו של אביו אמר משה הנני מה אבא מבקש אין זה אלא תימה שהיה משה רבינו ע"ה סבור שאביו הוא, ותו הלא קול אדם ודאי קול נמוך הוא ואם כן בוסר הוא כו', אמר הקב"ה איני אביך אלא אלהי אביך בפיתוי באתי אליך כדי שלא תתירא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שמח משה ואמר הא אבא נמנה עם האבות ולא עוד אלא שהוא גדול שנזכר תחלה כו', עוד שם בפסוק ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם כו' שלחני אליכם כששמע משה כך שלא הזכיר אביו כשם שעשה בתחלה אמר לפניו רבש"ע יש חוטאים בשאול א"ל לא, אמר לפניו לשעבר אמרת שמך על אבי ועכשיו סלקת אותו, א"ל בתחלה פיתוי פתיתי אותך מכאן ואילך דברי אמת אני מדבר עמך ע"כ. ואין זה אלא תימה כי חותמו של הקב"ה אמת היאומן כי ידבר ה' את האדם בדרך פיתוי דברים בלתי אמתיים זהו דבר שאי אפשר, ודברי המדרש צריך ביאור.

אֶרֶז זֶה בְּחִינַת: קוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים; בְּרֹב הַהַנְהָגוֹת וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כִּי פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר (משלי יד). וְזֶהוּ בְּחִינַת אֶרֶז, בְּחִינַת (עמוס ב): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ. וְהַגְּבוֹהֵי קוֹמָה, עַל־פִּי הָרֹב הֵן כְּסִילִים, כִּי מֵחֲמַת גֹּבַהּ קוֹמָתוֹ, הָעֲשָׁנִים הָעוֹלִים מֵהַלֵּב אֶל הַמֹּחַ לְהִתְבַּשֵּׁל בַּמֹּחַ, וּלְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת, הָעֲשָׁנִים הָאֵלּוּ נֶחֱלָשִׁים בְּרֹב הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ מֵהַלֵּב אֶל הַמֹּחַ, מֵחֲמַת גֹּבַהּ קוֹמָתָם, וְאֵינָם בִּיכָלְתָּם לְהִתְהַוּוֹת מֵהֶם מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה, הַגְּבוֹהֵי קוֹמָה הֵם שׁוֹטִים. וְזֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי אֱמוֹרִי, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל, מֵחֲמַת כִּי כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, בִּשְׁבִיל זֶה, הֵם מַאֲמִינִים אֱמוּנוֹת רַבּוֹת כָּזְבִּיּוֹת: