Chasidut על משלי 14:33

עוד י"ל, דנודע ההפרש בין חכמה הגשמי הוא על ידי שמשבח ומתפאר בדברי חכמה ומעלות שלו, וכמ"ש בעקידה פ' שמיני (שער ס) סימני טומאה וטהרה, שהחזיר מעלה גירה הוא סימן להעלות השבח והתהלה, לכך הוא טמא וכו'. וכעין זה כתב בעוללות אפרים דף קט"ו (מאמר תכא), וכ"כ בספרא דשלמה מלכא - סימן דלא ידע כלום שבוחי וכו' וכמ"ש בזהר (ח"ג קצג:). מה שאין כן חכמה הרוחני סייג לחכמה שתיקה (אבות פ"ג, מי"ג), יהללך זר ולא פיך (משלי כז, ב), הגם שדרשו חז"ל וכו'. וזה נ"ל פירוש הפסוק (משלי יז, כח) אויל מחריש חכם יחשב, ר"ל בחכמה גשמי נחשב אויל מי שמחריש, אבל ברוחני חכם יחשב, כי סייג לחכמה שתיקה. וזה נ"ל פירוש הפסוק (משלי יד, לג) בלב נבון [תנוח] חכמה, שאינו מפרסם חכמתו רק תנוח בו, מה שאין כן בקרב כסילים, שהיא בגשמי, תודע, אז נקרא יודע חכמה, ואיסתרא בלגינא קיש קיש קריא (ב"מ פה:).

וכעת נ"ל, דכתב החסיד מהר"י יעבץ במשנה פרק ד' דאבות (מ"א) בן זומא אומר, איזהו חכם הלומד מכל אדם וכו', איזהו עשיר וכו', ופירש - (ירמיה ט, כב) אל יתהלל החכם בחכמתו כשישתמש ממנו לצרכו וכן גבור ועשיר, אלא בזה התנאי יוכל להתהלל, כשיכיר מעלתו כי אני הוא שנתתי לו ומידי היתה זאת, וישתמש בחלקו זה אל עבודתו יתברך, אז הוא יתהלל, כי הוא עבד נאמן. אבל העושה בהיפך איך יתהלל, והמעלה אשר לו גזולה היא בידו ועתיד ליתן עלי' את הדין וכו'. וקודם לזה כתב, בלב חכם תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע (משלי יד, לג), כי לא פעלה בהם החכמה מה שדרכה לפעול, לכן לא נקראו חכמים רק יודעי חכמה. וכן עושר אם ישתמש בו בעבודת ה' יתברך אז עטרת חכמים עושרם (שם יד, כד), אבל עושר הכסילים אולת, כי אינו עושר לפי האמת רק הוא סיבת אולת, כי על ידי עשרם ושלותם תחזיק סכלותם וכו', יעו"ש.